כן אישר, כי הוא עצמו לא היה מוסמך להתחייב בשם העירייה או בשם הוועדה המקומית, וכי לא התגבש בינו ובין מר אלי שבי סיכום לעניין המגרש ברח' המח"ל (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 15-27).
העד לא זכר, אם דיווח למי מבעלי התפקידים האחרים בעירייה על שיחתו עם מר אלי שבי, ולדבריו: "אני לא בטוח שאמרתי למישהו, ואם אמרתי, זה במקרה, אולי לאדריכל העיר, לא בטוח". העד אישר שלא דיווח על השיחה ליועצת המשפטית, לראש העיר או לגזבר (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 1 - 19). העד גם לא זכר שיחה בעניין עם אדר' אלי יהלום (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 25 עד עמ' 24 ש' 2).
קשה לקבל את גרסתם האמורה של עדי התביעה אדר' יהלום, מר שבי ומר אלקובי, לעניין הסיכום הנטען עם אינג' ירון, משנסתרה בנקודה מהותית זאת בעדות עד התביעה אינג' ירון.
מעבר לכך, לא מצאתי להעדיף את גרסת עדי התביעה על גרסת עד ההגנה מר בר ששת. עדי הצדדים אינם כמובן, בבחינת עדים ניטרליים – עדי העירייה הינם עובדיה, ואילו עדי אפרידר היו עובדיה בתקופה הרלוונטית, או שעמדו איתה בקשר עסקי כמפורט לעיל. משכך, וכאשר הנטל להוכיח את הטענה רובץ על אפרידר, יש לדחותה.
מכל מקום, גם אילו התקבלה הגרסה לעניין הסיכום הנטען עם אינג' ירון, הרי שעל פני הדברים, לא היה בכך לחייב את העירייה, בהעדר אישור הגורמים המוסמכים ובהעדר הסכם כדין לעניין זה, ואין מדובר כמובן בהבטחה שלטונית מחייבת.
סבורני, כי אין לקבל גם את טענת אפרידר שלפיה, בתיבה "אם יתברר כי אין אפשרות להקצות בתחום התכנית החדשה על זכויות בניה בשווי זהה לשווי הזכויות המגיעות לאפרידר על פי הסכם הפשרה..." שבס' 5 להסכם השני, התכוונו הצדדים לזכויות הבניה שניתן לנצל בתחום מגרש 210 בלבד, ולא בכל תחום תכנית 2191, ואין להעדיף את עדויות עדי התביעה גם בנקודה זו.
זאת, כאשר הוראת הסעיף האמור עוסקת בהקצאת זכויות "...בתחום התכנית החדשה...", ואינה מגבילה את ההקצאה לתחום מגרש 210 בלבד. גם לעניין זה מבקשת אפרידר להיתלות בנסיבות חיצוניות, ובשיקוליה עובר לחתימת ההסכם (ראה למשל חקירתו הנגדית של העד מר אלקובי בעמודים 68 – 69 לפרוטוקול הדיון מיום 04.11.18) אך אינני סבור כי לשון ההסכם, הפשוטה והברורה, מצריכה פרשנות שכזו.
8. סבורני, כי אפרידר לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה בדבר הפרת ההסכמים על ידי העירייה –
לטענת אפרידר הפרה העירייה את ההסכמים שבין הצדדים במספר אופנים:
ראשית, סבורה היא, כי עמדת העירייה שלפיה אין לאפרידר יתרת זכויות, כמפורט בחוו"ד מומחה מר שאול לב, מהווה הפרה יסודית של ההסכמים, נוכח פרשנותה של אפרידר לשומה שערך השמאי מר רוזנברג, ותפישתה שלפיה התכוונו הצדדים מראש לעניין זה, לתוספת זכויות ביחס לזכויות הבניה הניתנות לניצול במגרש 210. מה גם שלטענתה, גם אם נתחשב בזכויות הבניה שנוספו בכל שטח התכנית, נותרה יתרת זכויות בניה לניצול על ידי אפרידר.