מיותר לציין שאין בכך כדי לקבוע כי בכל מקרה של העברת שיעורים בלתי פורמאליים - בכלל ומכוח היכללות ב"מאגר" כאמור בפרט - מדובר ביחסים
--- סוף עמוד 135 ---
שאינם יחסי עבודה, וודאי שאין בכך כדי לפגוע באפשרות ההכרה ביחסי עבודה למשרה חלקית.
41. לכך יש להוסיף את הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. גם אם דרך המלך היא כי העברת הדרכות בחינוך הבלתי-פורמאלי לתלמידי בתי ספר תתבצע במסגרת של יחסי עבודה (ולא בכדי חלק ממדריכי המחול הנוספים - אם כי לא כולם - הועסקו על ידי העירייה כעובדים), במקרה זה נשכרו שירותיו של מי שהוא בעל עסק עצמאי לשירותים מסוג זה בדיוק. ככל שהמערער ביקש להוכיח כי שירותיו לעירייה לא ניתנו במסגרת עסקו אלא כעובד - עליו מוטל היה הנטל בקשר לכך, ושוכנעתי כי לא עמד בו ולא שכנע כי היה שוני בין השירותים האחרים שנתן במסגרת עסקו לבין השירותים שנתן לעירייה (על כך שהנטל חל על המערער במקרה כזה ראו בע"ע (ארצי) 300064/96 קרני פלאי - איתן אביבי, פד"ע ל"ו 241 (2000), בו הודגש כי "עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו כעצמאי").
נכון כי אין מדובר בעסק גדול או שמעסיק עובדים נוספים אלא בעסק קטן שמגולם בכוח עבודתו של המערער ומבוסס על כישוריו הייחודיים, אך גם עסקים כאלה עשויים להיות אותנטיים ולגיטימיים (במשקפי תכליות משפט העבודה). אין מדובר בעסק עצמאי זניח בהיקפו, מלאכותי, או שהתנהל בנפרד מהשירותים שנתן המערער לעירייה, אלא בעסק עצמאי פעיל במסגרתו נתן המערער שירותים דומים מאוד לאלו אותם נתן לעירייה.
42. גם המבחנים הנוספים אינם מצדיקים לראות במערער עובד. מעדותו של רכז המחול שהעיד מטעם המערער עלה כי למעשה לא היה פיקוח ממשי על עבודת המערער, אלא בעיקר הכוונה של הרפרטואר לצורך הפסטיבלים מושא הפרויקט, ולכך הצטרף אישור של היקף השעות שלימד לצורך תשלום עבורן (כפי שמקובל לגבי כל נותן שירותים). המערער אישר כי ניכה במסגרת דו"חותיו הכספיים הוצאות בגין רכישת ציוד (לרבות מערכות הגברה, רכב ומחשבים, אם כי לצורך עבודתו בבתי הספר השתמש ברכב ומחשב נייד בלבד), כך שהציוד שנדרש לצורך העברת השיעורים נרכש בעיקרו על ידו (גם אם לא דובר בציוד משמעותי נוכח סוג העיסוק). המערער אמנם נתן את השירות
--- סוף עמוד 136 ---