10. חברתי, השופטת דוידוב-מוטולה, מציינת כי "ויתורו של עובד על מעמדו כ'עובד' או על זכויותיו הקוגנטיות מוקשה ברמה האישית". כמי שנכנס למעגל העבודה לפני עשרות בשנים, על רקע תפיסות עולם שרווחו בעשורים האחרונים של המאה הקודמת, אני נוטה להסכים עמה בקביעתה ככל שהיא רלוונטית לבחירה שאינה נובעת משיקולי תועלת (בחירת המערער לוי במתכונת ההעסקה היתה בעיני בחירה מושכלת ונכונה). עם זאת, גם אם אני סבור כי בחירתו של יחיד אינה הבחירה המיטבית, ואף בחירה שגויה, אין בידי לקבל את ההנחה לפיה כְּפִיה של מתכונת התקשרות על אדם – קל וחומר, אדם שבידיו כלים לערוך בחירה מושכלת - נדרשת "לצורך קידום חירות מהותית של העובד עצמו" והיא אף עולה בקנה אחד עם האוטונומיה של העובד. דומה בעיני כי גם לתפיסה הפטרנליסטית צריך שיהיו גבולות וגם אם הכתבה של דפוס מסוים בניגוד לרצונו של אדם מיטיבה עמו, לא ניתן לראות בה לתפיסתי את מימוש האוטונומיה של אותו אדם.
ודוקו: אינני חולק על הקביעה הנורמטיבית לפיה עקרון חופש החוזים והאוטונומיה של הצדדים להתקשרות בהסכם שבמהותו הוא הסכם עבודה נסוגים מפני הוראות משפט העבודה המגן ומפני עקרון הקוגנטיות (השוו: מנחם גולדברג "'חופש החוזים' והגבלתו בהסכם עבודה קיבוצי ובחוזה עבודה אישי" המשפט ב 177 (1994)), אך איני מסכים לקביעה כי בכפיית מתכונת התקשרות על אפו וחמתו של המועסק יש משום קידום חירותו המהותית והגשמת האוטונומיה שלו, אף אם המתכונת המוכתבת נבחרה על ידי מלומדים או בעלי מקצוע חכמים
--- סוף עמוד 157 ---
ומנוסים היודעים להתעלם מהטיות קוגנטיביות, ויש בה בראיה כוללת משום הגנה על המועסק היחיד ועל ציבור המועסקים בכללותו.
11. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי לצד ההתערבות בחופש הבחירה לעיצוב מתכונת ההתקשרות עם המעסיק, מוקנה לעובד, בהיותו בגיר שהדין מכבד את האוטונומיה שלו, חופש בחירה במגוון פעולות שהשלכתן דרמטית על איכות חייו, החל מבחירת בן או בת הזוג, רכישת דירת מגורים, נטילת משכנתא, צריכת מוצרי תרבות (לעיתים על חשבון צרכי מחיה שוטפים שעשויים להיות "נכונים" יותר לדעת משקיף מפוכח ומנוסה) וכיוצא באלה פעולות בהן מממש האדם את מהותו ואת האוטונומיה שלו. עם פעולות אלה נמנים בתחום יחסי העבודה ההסדרים בהם יבטח את עתידו הפנסיוני. הדין אמנם מחייב את המעסיק לערוך לעובד הסדר ביטוח פנסיוני וקובע את עלותו, אך לעובד מוקנה חופש בחירה מלא לעצב את ההסדר בגדרו של התקציב הפנסיוני המוכתב במסגרת יחסי העבודה, שהרי גם במערכת יחסי עבודה "אין תחליף לאחריות אישית בסיסית" (בג"ץ 6925/14 פורום החוסכים לפנסיה בישראל נ' שר האוצר, פסקה 2 (24.12.2017)) אף אם מחירה הוא ביצוע בחירה שגויה (השוו: ע"ע (ארצי) 7243-10-15 לנדסברג – גל רוב יועצים בע"מ (20.8.2018)), בו חרף פגיעה קשה בעובדת התובעת ניתן תוקף להוראת סעיף 20(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)), התשס"ה-2005, המקנה חופש בחירה לעובד, ולא הוטלה אחריות על המעסיק).