13. פיצוי בגין הנזק הממוני – פיצוי זה נובע מאי תשלום זכויות לפי הסדר כופה בו ככלל אין לבית הדין שיקול דעת באכיפתו (בדרך הפיצוי או שיעורו). משכך, מבחינה רעיונית העובד יהא זכאי, ככלל, למלוא הפיצוי הממוני על בסיס השכר השכירי שהוכח, כשנטל ההוכחה הוא על המעסיק. ביחס לסוג פיצוי זה תיערך התחשבנות בין התמורה הקבלנית שניתנה לבין עלותו הרעיונית של מעסיק בראי שכר שכירי חלופי שנקבע, כשלעובד ייפסק פיצוי רק אם קיים הפרש לטובתו בין השניים. מבחינה רעיונית התחשבנות זו מושתתת על ההנחה כי אלמלא הסיווג המוטעה היה משולם לעובד השכר השכירי בתוספת זכויות סוציאליות. ביחס לסוג פיצוי זה אין מקום לבחינת מאזן התרומות הסיבתיות בקביעת הסיווג השגוי, שכן הדין הכופה קבע לא רק את עקרון האחריות לתשלומן אלא גם את שיעורן. האיזון מושג בדרך של ההתחשבנות האמורה הנערכת באופן מלא ובכל מקרה.
14. פיצוי בגין נזק שאינו ממוני - פיצוי זה מסור לשיקול דעתו של בית הדין מבלי ששיעורו נקבע בדין כופה. פיצוי זה נועד להגשים במשולב תכלית תרופתית (פיצוי בגין אובדן ההנאה מהפן שאינו ממוני של זכויות העובד) ותכלית חברתית (שעניינה מתן תמריץ כלכלי למעסיק להימנע מסיווג שגוי או לעצום עיניים ביחס אליו), כשעל המעסיק הנטל לשכנע שאין מקום להושיטו. הפיצוי מגלם אגד רחב של שיקולים שיש להביאם בחשבון. מבלי למצות ולקבוע מסמרות, אציין כי לדידי
--- סוף עמוד 166 ---
מבין מכלול השיקולים הרלבנטיים יש לטעמי משקל מיוחד לשיקולים הבאים: סוג העיסוק של העובד וההקשר הענפי; משך תקופות ההעסקה והתייחסויות רלבנטיות במהלכה לתבנית ההעסקה ובמיוחד אם הוצע לעובד בתום לב לאורך השנים להיות מועסק כעובד, כשלענין זה יש לקחת בחשבון גם הצעות בתום לב על בסיס השכר השכירי של עובד חלופי בהתחשב במשך ההעסקה של התובע אצל המעסיק, ואין בעצם היות ההצעה על בסיס השכר השכירי כשלעצמה כדי ללמד על חוסר תום לב; גובה התמורה וגובה הדלתא שנותרה לאחר ההתחשבנות ברובד הפיצוי הממוני; גודל המעסיק והיקף ההפרות מסוג זה בו; וכן – וכחלק ממכלול שיקולים – את מאזן התרומה הסיבתית שהביאה לסיווג השגוי (בהנחה ותרומת העובד נעשתה מדעת ומרצון חופשי שיש לבוחנם בזהירות תוך רגישות לפערי הכוחות בין העובד למעסיק). יודגש, הגם שהפיצוי הבלתי ממוני נקבע כסכום אחד הרי שהוא נועד להגשים תכלית משולבת, ולכן לתרומתו הסיבתית של העובד לסיווג השגוי עשוי להינתן משקל משתנה בראי כפל תכליותיו. לטעמי, בכל הנוגע למרכיב התרופתי ביחס לעובד הקונקרטי, תרומתו הסיבתית של המועסק לסיווג השגוי עשויה להשליך על המידה בה ראה באובדן ההנאה מהפן שאינו ממוני כ"נזק" הטעון פיצוי בראי תועלות אחרות שצמחו לו ממעמד זה. ואילו, בכל הנוגע לתכלית החברתית הרחבה, יש לשקול הושטתו גם במקרים בהם היתה לעובד תרומה סיבתית להעסקה בתבנית, כשלמאזן התרומות הסיבתיות יינתן בין יתר השיקולים משקל בקביעת שיעורו. כמו כן, אין לשלול מקרים בהם מכלול נסיבות הענין יצדיק הימנעות מפסיקת פיצוי זה, והתוצאה בענין לוי היא דוגמא לכך. בשל כך שביסוד הפיצוי הבלתי ממוני מונחת גם תכלית חברתית, יש לעשות שימוש באפשרות שלא להטילו בזהירות ובמשורה, על מנת שהתכלית החברתית תוגשם ולא תוחמץ, כשהנטל לשכנע בקיומן של נסיבות המצדיקות הימנעות זו הוא על המעסיק.