מצדו של המעסיק ניתן לבחון בין היתר עד כמה היה מודע להשלכות הסיווג כקבלן עצמאי ובמיוחד לאלו המשפטיות, האם עשה כן בהתאם לחוות דעת משפטית, האם נהג כך באופן עקבי כלפי כל נותני השירות מסוגו של התובע ועוד.
האם הייתה כפייה (ישירה או עקיפה) של אחד מהצדדים לבחור בדרך ההעסקה מסוימת בעת כריתת הסכם העבודה.
מה הייתה התנהגות הצדדים במהלך תקופת העבודה? האם במהלך תקופת העבודה חלו שינויים בכוח המיקוח או בתנאי העסקה.
יש לתת משקל למשך העסקה, ולשאלה האם במהלכה היו הצעות לשינוי המעמד על ידי מי מהצדדים. ככל שמשך ההעסקה, באופן שסוכם, הוא רב שנים, ולא ניתן להוכיח כי מי מהצדדים ביקש לשנות את מתכונת ההעסקה במהלך התקופה, יש לראות בכך הסכמה לכאורה של הצדדים לאופן ההתקשרות, כאשר יהיה צורך להתחשב ביכולת האמיתית של "נותן השירות" לפנות לאחר תקופת מה ולבקש מהארגון את שינוי אופי ההעסקה מ"נותן שירות" ל"עובד", בכפוף לאופי התפקיד ובכירותו. דין יכולתו של מנהל בכיר בארגון לבקש שינוי שכזה אינו דומה לדין יכולתו של עובד זוטר של הארגון.
ג. שאלת ההסכמה – בכלל השיקולים יש לבחון גם את שאלת ההסכמה, שכמובן כשלעצמה אינה יכולה לשנות את מעמד העובד ככזה, אולם היא יכולה להצטרף לכלל השיקולים שישנם, ובפרט כאשר עסקינן בעובד שאינו טעון הגנה שהתברר בנוסף כחסר תום לב. הסכמה כפי שהובהר קודם לכן היא ביטוי לרצון חופשי שבנסיבות המתאימות יש לתת לו משקל. יצוין כי לעניין זה הסכמה לא רק מפורשת אלא גם במשתמע.
ד. ויתור המועסק על זכויות קוגנטיות – על מנת שניתן יהיה להכיר בוויתור על מעמד צריך שיתקיימו שני תנאים מקדמיים לכך: ראשית שהוויתור יהיה מדעת, דהיינו שלעובד תהיה ידיעה על זכויותיו בטרם יוכל לשקול אם לוותר
--- סוף עמוד 175 ---
עליהן (ראו: דב"ע לג/12-3 איליה צ'יבוטרו - אטלקה אברהם, פד"ע ד' 173, 177). שנית, שהוויתור יהיה מרצונו החופשי של העובד, ולא כתוצאה מיחסי כוחות לא מאוזנים שבינו לבין המעסיק (רות בן ישראל, דיני עבודה ב', עמ' 387). כל עוד מדובר בוויתור שהוא תוצאה של אינטרס המעסיק (הוזלת העבודה, גמישות ניהולית וכד') הרי שאין להכיר בכך. גם במצב דברים שבו מתווסף לכך אינטרס של העובד (כגון רצון לקבל תשלום גבוה יותר תוך ויתור על זכויות סוציאליות נלוות) הרי שנקודת המוצא תהיה שאין מקום להכיר בכך. אולם, שונים הם פני הדברים כאשר מתווספים למשוואה נתונים נוספים כגון: שמדובר ב'עובד חזק', המודע לזכויותיו, שמאינטרס מובהק שלו בחר להתקשר בצורה קבלנית, ודרישה בדיעבד שלו לזכויות מכוח חוקי המגן נגועה בחוסר תום לב. במצב כזה יינתן משקל לחוסר תום הלב אשר יגבר על הכרה במעמדו כעובד.