מה גם, שהתובע בעצמו העיד כי היה שכיר בעיריית גבעתיים בחלק מהתקופה הרלוונטית (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 24-25). כן, העיד התובע כי הוא מודע להבדל בין עובד שכיר לעובד המועסק כ'קבלן עצמאי' (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 2-11).
התנהלות התובע המתוארת לעיל, עולה כדי חוסר תום לב אך, אינה עולה כדי חוסר תום לב קיצוני השולל את הקביעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק מה גם, שלא הוכח בפנינו כי ניתנה בידי התובע בחירה חופשית אמיתית בנוגע לאופן העסקתו" (ההדגשות אינן במקור).
--- סוף עמוד 177 ---
הנה כי כן, על יסוד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, נהג מר כותה בחוסר תום לב, כאשר טען כי הוא עובד שעה שמכלול המאפיינים שפורטו שם מלמדים אחרת ולכך יש להוסיף את מאפייני העיסוק כמו גם האופן בו פעל כלפי הגורמים השונים. לכן אין צורך בחוסר תום לב קיצוני כדי להגיע לתוצאה לפיה לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. זאת לצד המבחנים האחרים שהשימוש בעיקרון תום הלב מסייע בזיהוי נכון של האינטרסים האמיתיים של הצדדים.
ע"ע 7338-10-17 דן רבין - מדינת ישראל: אין חולק כי לא נקבע כממצא עובדתי כי מר רבין נהג בחוסר תום לב לצד קיומם של המבחנים המסורתיים. גם אין מקום לקבוע כי המדינה נהגה בחוסר תום לב מובהק, גם אם לא ניתן לראות בהתנהגותה טעות בתום לב. משכך, תום הלב של מר רבין לצד הנסיבות הנוספות יחד עם תום הלב הגבולי של המדינה מביאים למסקנה מצטברת ונכונה לפיה התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. לכך אוסיף ובשונה מעמדת הנשיאה, כי לדידי הפיצוי שנפסק למר רבין הוא על הצד הגבוה של המשרעת, באשר לא מדובר במעסיק חסר תום לב ובוודאי לא חסר תום לב מובהק וניתן היה להסתפק בסכום נמוך יותר, אך לנוכח ראשוניות ההלכה והשיקולים שפורטו בחוות דעת הנשיאה, לא מצאתי מקום לחרוג מהנקבע שם.
ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ: משנקבע כי מר לוי נהג בחוסר תום לב קיצוני על ידי בית הדין האזורי, מקובלת עליי מסקנתה של הנשיאה אשר אימצה קביעות עובדתיות אלו וקבעה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.
12. ובחזרה להתחלה. פסק דינה של הנשיאה אינו מערער את יסודות השיטה וגם לא משנה את סדרי עולם משפט העבודה. המבחנים לקיומם של יחסי עובד מעסיק בעינם עומדים וליחם לא נס. אך פסק הדין מבקש להיות מחובר לזמן ולמקום והמתחייב מכך לעניות דעתי הוא צמצום שער כניסה בפני מי שמבקשים להיחשב עובדים.