--- סוף עמוד 51 ---
אומרת דרשני. במשך עשרים שנה בחר המערער כביכול לא לנטור את כרמו שלו, ורק לאחר שניתן לו "גט כריתות" על-ידי המשיבה בחר להופיע כעובד. אם סבר המערער שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע נד3-77/ רוטברג – תדיראן בע"מ [3], בעמ' 468 מול אות השוליים ד).מסקנת הדברים היא שגם אילו היה נקבע שהיו קיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה, דין תביעתו מושא ערעור זה להידחות בנימוק של חוסר תום-לב מובהק הגובר על דרישת הקוגנטיות."
ובעניין ע"ע 545/05 מאיר יאיר חיון מור - מדינת ישראל משרד המשפטים (30.05.2006) כותב השופט (בדימוס) רבינוביץ כי:
"אף שהמדינה הסכימה, שהמערער הוא בסטטוס של "עובד", קביעה זו לולא הסכמת המדינה, אפשר להרהר אחריה. דברים אלה נאמרים, כי יש בהם, כשלעצמם, כדי לתמוך בתוצאה אליה הגיעה חברתי. 2. המערער, שמשפטים אומנותו, ידע או חזקה שידע או היה עליו לדעת את מהות וטיב ההתקשרות אליה נכנס. הוא ידע שבהתקשרות מעין זו אין זכויות סוציאליות מחד, אך מאידך התמורה גבוהה בהרבה משכרו של שכיר כולל התנאים הנלווים. הוא לא מחה על כך, ולא ביקש להמיר את מעמדו מ"קבלן עצמאי" ל"עובד" (ראה כהשוואה עע(ארצי) 300064/96 פלאי קרני - האיגוד הישראלי למסחר בישראל, פד"ע לו 241). בנסיבות אלה הניכוי שנעשה - מוצדק."
ובע"ע 20005-11-16 פלוני - אלמוני (9.1.19), אשר עסק בתביעה של עורכי דין מתחום משפט העבודה, נאמרו על ידי חברי, השופט רועי פוליאק, הדברים הללו:
"אני מסכים ... כי המערער אינו זכאי, בנסיבות החריגות והקיצוניות שפורטו בהרחבה בפסק דינו של חברי סגן הנשיאה, לתשלומים נוספים בגין זכויות סוציאליות הנובעות ממשפט העבודה המגן.
לטעמי, ניתן היה להגיע לתוצאה בין בדרך של קביעה כי בפנינו אחד מאותם מקרים קיצוניים ביותר בהם יגבר עקרון תום הלב על הסטטוס חרף הקוגנטיות של יחסי העבודה (ראו: אלישבע ברק-אוסוסקין, הלעולם קוגנטי? דרכו של
--- סוף עמוד 52 ---
בית הדין בנתיבי ההגמשה לאור עקרון תום הלב, ספר אליקה ברק-אוסוסקין 59, 129 (2012)) ובין בדרך בה בחר חברי סגן הנשיאה לפיה גובר עקרון תום הלב, בנסיבות העניין, על הזכויות המוקנות לעובד מכח משפט העבודה המגן, כמפורט בפסקה 49 לחוות דעתו ובאסמכתאות הנזכרות בו".
הנה כי כן, הגם שהייתה עד היום נכונות מסוימת בקרב מי משופטי בית הדין להכיר בכך שחוסר תום לב מובהק, במקרים מסוימים יגבר גם על עקרון הקוגנטיות בקביעת המעמד, הדבר לא יושם הלכה למעשה עד כה, אך כאמור, לדעתנו בשלה העת לכך, מכל הטעמים שציינו לעיל.