--- סוף עמוד 82 ---
טענותיו להידחות. לטענת המדינה, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי אין להפעיל את הגישה ההרתעתית, מאחר שההתקשרות עם מר רבין הייתה בתום לב, ושכרו של מר רבין היה גבוה בהרבה משכרו של עובד מדינה בתפקיד מקביל. עוד נטען, כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי מר רבין לא פוטר, וכי אין לראות במקרה כהתפטרות שדינה פיטורים ולכן מר רבין אינו זכאי לפיצויי פיטורים. המדינה הוסיפה, כי בדין נדחתה התביעה לשעות נוספות ופדיון ימי חופשה, וכי צדק בית הדין האזורי באבחנה שערך בין המקרה דנן לפסק הדין בעניין דורני.
117. בסיכומי התשובה מטעמו חזר וטען מר רבין לעניין יישום הגישה ההרתעתית, השכר החלופי, תשלום שעות נוספות וההבחנה בין פיטורים להתפטרות.
דיון והכרעה
118. למעשה בתיק זה אין כלל מחלוקת בין הצדדים, ואין על כך ערעור, כי בהתאם למבחני הפסיקה התקיימו יחסי עובד ומעסיק ביניהם. לדידנו, אף בהתאם לעקרונות אותם פרטנו בהרחבה בחלק הכללי, אין מקום לסטות מקביעה זו. מכלול הראיות שהוצגו בפני בית הדין האזורי אכן מצביעות על כך שמתקיימים מאפיינים מובהקים של "עובד" אצל מר רבין, ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
מהתשתית העובדתית וטענות הצדדים שפורטו לעיל עולה, כי מר רבין, רואה חשבון בהשכלתו, הועסק משך קרוב לשמונה שנים כמנהל מחלקת ניהול תקין (בהמשך שונה שם התפקיד למנהל המחלקה החשבונאית בחטיבת ניהול תקין) ברשם העמותות (יחידה במסגרת רשות התאגידים שבמשרד המשפטים), והיה אחראי על פיקוח, ביקורת ובדיקה של תיקי עמותות (שמשמעותם מתן אישורי "ניהול תקין" לעמותות לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות). זהו תפקיד מובהק של עובד, וכך גם בוצע בפועל, תוך שמר רבין - שלא היה לו בתקופה הרלוונטית עסק כלשהו - עבד במשרה מלאה ממשרדי המשיבה; ביצע תפקיד פנימי מרכזי ומשמעותי שהוא חלק אינטגרלי מפעילות המשרד; תוך שהוא ממונה על עובדים אחרים שהם עובדי מדינה; ואף מפקח מטעם המדינה על עבודת משרדי רו"ח חיצוניים. למעשה לא התקיים במר רבין ולו סממן מהותי אחד המלמד על היותו "קבלן", ולא בכדי לא הלינה המדינה במסגרת תשובתה לערעור על קביעת בית הדין האזורי לפיה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים לאורך כל תקופת ההתקשרות. ואולם, בית הדין האזורי הוסיף ובחן את התנהלות הצדדים לאורך תקופת ההעסקה ותום ליבם בקשר לכך, וקבע כי המדינה לא סתרה את גרסת
--- סוף עמוד 83 ---