--- סוף עמוד 91 ---
נדרש לשאלה מהו השכר הראוי לחישוב הזכויות הסוציאליות של מר לוי, דהיינו שכרו של עובד מקביל לו, משהתמורה ששולמה למר לוי ונקבעה על פי הסכמת הצדדים, היא התמורה הראויה על פי אומד דעת הצדדים, בין אם גבוהה היא (במשהו) ובין אם נמוכה היא (במשהו). אכן, המשיבה ידעה מראשית ההתקשרות כי מר לוי הוא בגדר "עובד", אולם במקרה זה אין מקום להחיל את "הגישה ההרתעתית" על פי פסק הדין בעניין ענת עמיר, כיוון שהובעה הסכמה באופן ברור על פי רצונו של מר לוי, ולא הוכח כי נפגע בשכרו או כי המשיבה נהנתה ממתכונת ההתקשרות.
135. בית הדין האזורי דחה את התביעה לעניין שעות נוספות, משלא הוכח כי מר לוי עבד בהיקף משרה מסוים (בסיסי); כי עבד במתכונת מסוימת; כי עבד בשעות נוספות; או כי בגין שהותו בחו"ל (30% מהיקף עבודתו) עבד בשעות נוספות ואף לא כי הועסק או התבקש לעבוד שם שעות נוספות.
136. לסיכום קבע בית הדין האזורי כי מר לוי נהג ב"חוסר תום לב מהותי", וגם אם המשיבה שגתה בהסכמתה לבקשתו בנוגע למתכונת ההתקשרות, אין מקום לעתירה מעתירותיו משלא נפגעו זכויותיו כשכיר באופן העסקתו כאמור, ודין תביעתו על כל רכיביה להידחות. אשר להוצאות, קבע בית הדין האזורי כי "הורתה של התביעה בחטא ו'משקולמוסין רבים נשתברו' בהליך שלא לצורך" זכאית המשיבה להוצאותיה, וחייב את מר לוי בתשלום הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ ובתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.
טענות הצדדים בערעור
137. מר לוי טען בתמצית, כי בהעדר מחלוקת בין הצדדים על קיומם של יחסי עבודה, היה על בית הדין לבחון אם מגיעים לו תשלומים כעובד, לאחר השוואת התמורה הקבלנית שקיבל לשכר חלופי של עובד מקביל; הן על פי גישתו של בית דין זה בעניין רופא והן על פי גישתו של בית דין זה בעניין ענת עמיר, היה על בית הדין האזורי לבחון את שכרו של עובד מקביל; ככל שבית הדין היה עורך את הבדיקה הדרושה בהתאם לפסיקה, היה מתברר כי התמורה הקבלנית הכוללת ששולמה לו נמוכה מעלות העסקתו של עובד מקביל, ועל כן דין תביעתו לתשלום זכויותיו כעובד - להתקבל; לא היה מקום לדחיית התביעה על יסוד הקביעה כי נהג בחוסר תום לב, קביעה המנוגדת לפסיקה שלפיה אין בעצם הגשת התביעה לזכויות כעובד משום חוסר תום לב, וחוסר תום לב בא לידי
--- סוף עמוד 92 ---
ביטוי עת נקבע בדיעבד כי למועסק הייתה שליטה בקביעת אופן ההעסקה וכי זכה לשיעור תמורה הגבוה באופן ניכר מהשכר לו זכה העובד המקביל לו, מה שאין כן במקרה דנן. עוד נטען כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי מר לוי אינו זכאי לתשלום בעבור שעות נוספות. כמו כן נטען כי סכום ההוצאות שבו חויב מר לוי הוא גבוה וקיצוני.