138. המשיבה טענה מנגד, כי פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ונשען, בין היתר, על קביעות עובדתיות ברורות, ובכלל זה על הקביעה לפיה מר לוי הוא אשר בחר ושימר את אופן ההתקשרות עם המשיבה, וכי הוא נהנה מכך, לרבות בדרך של קיזוז הוצאות אל מול פעילות כלכלית/מסחרית נוספת שהופעלה על ידו (משק חקלאי); על פי קביעתו של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות, מר לוי לא היה במעמד נחות אל מול המשיבה, ואין מדובר בעובד מוחלש. כמו כן מר לוי קיבל תמורה כספית המשקללת את כל הזכויות שהיה זכאי להן אילו הוגדר מלכתחילה כעובד, ולאחר סיום ההתקשרות תבע שוב את ערכן הכספי של הזכויות, בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של דיני העבודה, ומשכך דין הערעור להידחות. המשיבה הוסיפה, כי דין הערעור להידחות גם לעניין התביעה לשעות נוספות והוצאות המשפט שהושתו על מר לוי, וכי לנוכח חוסר תום הלב בהתנהלותו, יש לשוב ולהטיל הוצאות כבדות על מר לוי גם בגין ניהול ההליך דנן.
דיון והכרעה
139. מקרה זה מהווה לשיטתנו דוגמה ליישום המבחנים שפורטו לעיל, לעניין המשמעות שיש לחוסר תום לב מובהק מצדו של מועסק על אי קביעת מעמדו כעובד.
140. לטעמנו זהו המקרה שבו שקלול נסיבות העניין לרבות חוסר תום לב קיצוני של מר לוי, הוא ממין המקרים שבהם יש לקבוע כבר בשלב הראשון כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, הגם שבהתאם למבחני הפסיקה "הרגילים" לכאורה היה מקום לקבוע כי יש יחסי עובד ומעסיק מכיוון שמתקיימים הפן השלילי והפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
בענייננו המעסיק עמד בנטל להוכיח כי 'העובד' היה חסר תום לב מובהק באופן שיש בו כדי לקבוע כי אין מדובר בעובד, וכפי שפרטנו לעיל בסעיפים 55-62.
141. קביעתנו כי מדובר במקרה שבו חוסר תום הלב של המועסק עולה כדי שלילת ההכרה במעמדו כעובד מבוססת על כך שמדובר במי שבחר ביוזמתו שלו ופעל
--- סוף עמוד 93 ---
לכך שיוכר כקבלן מטעמיו הוא ובשל תועלתו הכלכלית שלו בלבד, בעוד ולמעסיקה כלל לא הייתה כל תועלת מצורת התקשרות זו, ואדרבה – לו הדבר היה תלוי בה הייתה מעסיקתו כעובד שכיר. לא זו בלבד, אלא שאף לא קופחו זכויותיו כלל, ושולמו לו לרבות כלל הזכויות הסוציאליות, הכל כפי שנפרט להלן:
א. בענייננו, בית הדין האזורי, לאורך כל הדרך, קובע שוב ושוב, ובאופן בלתי מתפשר, כי מדובר במי שמודע היטב לזכויותיו, אשר הוא יזם, שימר ונהנה מההתקשרות כנותן שירותים במשך כל תקופת ההתקשרות, ולמעשה פעל בחוסר תום לב קיצוני. אשר לאי היותו "עובד חלש" קובע בית הדין האזורי כי לא היה מדובר כלל וכלל בעובד מוחלש, אשר צורת ההתקשרות נכפתה עליו אלא דווקא שמדובר בעובד בכיר. אשר לאופן התנהלותו של מר לוי במשך ההתקשרות - נקבע כי הנפקת החשבוניות על ידו לא הייתה "רק" לצורכי העסקתו במשיבה, וכי במשך כל תקופת עבודתו לא פנה, ולו פעם אחת למשיבה על מנת לשנות את צורת ההתקשרות ביניהם, שתהא כמו יתר העובדים השכירים במשיבה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, מעבר לכל ספק, כי מר לוי הוא זה שביקש להתקשר עם המשיבה כנותן שירות חיצוני ולא כעובד שכיר, וכי למעשה בחר להמשיך באותה מתכונת ההתקשרות בה עבד במקום עבודתו הקודם, והוא זה שפתח מיוזמתו את החברה. אל מול זאת, מבחינתה של המשיבה הייתה נכונות להעסקתו כעובד לכל דבר ועניין, ורק בשל דרישת מר לוי נקבעו תנאי העסקתו כפי שנקבעו, בעוד שמבחינתה הייתה מוכנות מלאה שיעבוד כעובד שכיר. כמו כן נקבע כי למשיבה לא צמחה כל תועלת כלכלית או אחרת מהעסקתו באופן זה. ומנגד, עמד בית הדין האזורי על היתרון הכלכלי שצמח למר לוי, מצורה זו של העסקתו.