ד. לא זו אף זו, מחומר הראיות שהוצג בבית הדין האזורי עולה כי למעשה מר לוי קיבל את כל זכויותיו הכספיות מידי חודש בחודשו, בהתאם לשכר שסוכם עמו, לרבות הזכויות הסוציאליות. כך, בהתאם לחשבוניות שהונפקו על ידי מר לוי מדי חודש – שכרו החודשי הורכב משכרו החודשי המוסכם (שכונה "תשלום") ועמד (נכון לסוף התקופה) על 23,150 ₪, ועליו נוספו זכויות סוציאליות אותן קיבל בכסף מדי חודש בחודשו וחושבו (כפי שנרשם במפורש בחשבוניות שהנפיק מר לוי עצמו) לפי הרכיבים הבאים: 8.33% בגין
--- סוף עמוד 95 ---
"פיצויים", 7.5% בגין קרן השתלמות, 5% בגין גמל, 5% בגין "ביטוח לאומי", 2.5% בגין "אובדן כושר עבודה", וסך של 292.5 ₪ בגין "הבראה" (זכויות חופשה ומחלה ניתנו לו בפועל). סך הכול עמדה אם כך התמורה החודשית על סך של 35,101 ₪ (נתונים אלה רלוונטיים לחודש ינואר 2013, שהוא החודש האחרון לגביו הציג מר לוי נתונים (עבודתו הסתיימה במחצית מרץ 2013)).
ה. מכלל האמור עולה איפוא כי מדובר במקרה בו הדרישה החד-משמעית לביצוע ההתקשרות בצורה בו יועסק כקבלן הייתה של מר לוי, לצרכיו שלו בלבד שנועדו להשגת יתרונות מס. לצד זאת רווחתו של מר לוי לא נפגעה כהוא זה כתוצאה מדרך העסקתו, שכן מבחינה מהותית קיבל את מלוא זכויותיו.
ו. אשר לעניין תום הלב במקרה דנן נקבע על ידי בית הדין האזורי כך:
"מששוכנענו כי התובע הוא שעמד על היותו קבלן הנותן שירותי ניהול, הוא שעמד על מתכונת ההעסקה בה התנהלו יחסי הצדדים, הוא שביקש לקבל נוסף לשכרו את ערכם של הרכיבים האמורים, כפירוט שבחשבוניות שבפנינו, הוא שמעולם לא ביקש לשנות ממתכונת זו, הוא שנהנה מהמעמד שבחר לעצמו ...
חוסר תום ליבו, הקיצוני להתרשמותנו, של התובע, בהתנהלות, עולה גם מהעלאת טענותיו לדוגמא: "להתעשר על גבו", כי "זכה לשכר נמוך ממקבילו", "תוך שהנתבעת חוסכת את עלויות המעביד כמעסיקתו". דווקא היות ההתנהלות המתוארת – "חריגה מאד" ... – מלמדת יותר מהכל על כי היתה אך ורק לבקשת התובע והתובע לא טען, ודאי לא הוכיח כי היו עוד נותני שירות כמוהו לנתבעת."
עוד יש להוסיף את קביעת בית הדין האזורי כי מר לוי לא נוצל באופן כלשהו בקביעת התשלום החודשי – בין התשלום הבסיסי ובין התוספות לו. ולעניין צורת ההעסקה נחזור ונציין את הקביעה כי לא רק שהמשיבה לא בחרה בכך, אלא שוודאי הדבר לא נכפה על מר לוי וממילא, המשיבה לא התחמקה מתשלום זכויות כלשהן למר לוי כעובד.