ב. ככל שלא הוכח שכר חלופי: יש לפסוק את הזכויות הסוציאליות הכספיות בהתאם לתמורה הקבלנית, ולא נוצרת "דלתא". עם זאת, ייתכן כי גם במקרה כזה תהא הצדקה לפסוק פיצוי לא ממוני, בתלות בכלל נסיבות העניין.
ג. קביעת הזכויות הממוניות המגיעות לעובד התובע: היה ויסתבר כי עלות המעסיק לפי השכר החלופי גבוהה מהתמורה הקבלנית - העובד יהא זכאי לקבלת הזכויות הממוניות שנתבעו על ידו ונקבע כי מגיעות לו, כל עוד אינן גבוהות מסכום ה"דלתא" (שיש לחשבו ביחס לכל תקופת העבודה אך לא יותר מתקופת ההתיישנות). בדרך זו אנו מאפשרים קיזוז מלא של הפער בין השכר החלופי לבין התמורה הקבלנית מהזכויות הממוניות, שכן העובד מקבל רק את היתרה לזכותו ככל שקיימת כזו. משמעות הדברים היא כי הסכום החודשי ששולם לעובד ועולה על השכר החלופי, הגם שלא הוגדר כתשלום בגין זכויות סוציאליות בזמן אמת (מעצם הגדרת המועסק כ"עצמאי") - ייזקף בדיעבד כתשלום על חשבון הזכויות הסוציאליות הממוניות (שממילא משולמות בכסף), ובהתאם יקוזז משווין.
ד. היה ונותרה יתרה לטובת המעסיק: ככל שיסתבר כי עלות המעסיק לפי השכר החלופי זהה לתמורה הקבלנית או נמוכה ממנה - לא נותרת יתרה לתשלום בגין הזכויות הסוציאליות הממוניות שאמורות היו להשתלם במהלך תקופת העבודה וסיומה. בנוסף, במצבים בהם עלות המעסיק נמוכה מהתמורה הקבלנית, נוצרת לכאורה "דלתא" לטובת המעסיק, שכן
--- סוף עמוד 118 ---
מסתבר ששילם תוך כדי תקופת העבודה סכום נוסף (ששולם על ידו כחלק מהתמורה הקבלנית), מעבר לשכר החלופי והזכויות הסוציאליות הממוניות הנגזרות מכך. להסרת ספק מובהר כי "דלתא" זו (ככל שקיימת) אינה ניתנת לקיזוז מול הפיצוי הבלתי-ממוני, והמעסיק אף אינו יכול לתבוע את השבתה באופן עצמאי. עם זאת, ניתן לקחתה בחשבון במקרים המתאימים כחלק ממכלול השיקולים בעת קביעת שיעור הפיצוי הלא-ממוני, כפי שיפורט להלן.
ה. פיצוי לא-ממוני: בהמשך יש לקבוע את סכום הפיצוי הלא-ממוני המתאים לנסיבות המקרה (אלא אם קיימות נסיבות - שנטל הוכחתן מוטל על המעסיק - המצדיקות שלא לפסקו כלל בניגוד לברירת המחדל שנקבעה). כפי שהבהירה הנשיאה בחוות דעתה, הפיצוי אמור לקחת בחשבון שני היבטים שונים: הן את הנזק שנגרם בפועל לעובד התובע בגין זכויות בלתי-ממוניות שנשללו ממנו לאורך תקופת עבודתו, והן שיקולי רוחב, נוכח הצורך להרתיע הן את המעסיק הספציפי והן מעסיקים בכלל מסיווג שגוי של עובדים.