--- סוף עמוד 121 ---
לכך יש להוסיף את מידת הקושי בהגשת תביעות בסוג העיסוק בו מדובר (בהתחשב בענף בכלל ובתפקידו הספציפי של העובד בפרט), שכן "ככל שסיכויי התביעה נמוכים יותר, כך צפויה להעמיק הפגיעה בכוחו ההרתעתי של הדין..." (פרוקצ'יה, בעמ' 27). בהקשר זה יש לקחת בחשבון כי מרבית העובדים אינם מגישים תביעות, בשל מגבלות של ידע בדבר זכויותיהם; חוסר במשאבים; חשש מהתנכלות או מתדמית שלילית בשוק העבודה; חוסר רצון להתעמת עם המעסיק נוכח מערכת היחסים האישית; ועוד. יש לזכור כי הרתעה מסוימת נדרשת גם כלפי מעסיק שלא בחן כראוי את הסיווג, וזאת לצורך המרצתו לבצע בדיקה יסודית של המצב החוקי ופעולה בהתאם לו. כיוון שסטטוס אינו עניין של בחירה, המעסיק גם אינו אמור להציע לעובד שתי חלופות (לעבוד כשכיר או כעצמאי), וזאת אלא אם קיים שוני מהותי במאפייני ההתקשרות בכל אחת מהאפשרויות המוצעות.
26. כיוון שמדובר בפסיקה תקדימית, וכפי שציינה חברתי הנשיאה, אמות מידה מדויקות יותר לדרך חישוב הפיצוי תגובשנה בפסיקה העתידית. העיקרון החשוב הוא שאין מדובר בסיסמא לא ישימה וגם לא בפיצוי בגין "עוגמת נפש" או "חוסר תום לב", אלא בפיצוי בגין נזק ממשי (גם אם בלתי-ממוני) שהוא חלק מרכזי ובלתי נפרד מההסדר החדש בשאלת ההתחשבנות.
טרם סיומו של פרק זה אזכיר כי "כוחה של כל מערכת רגולטורית להגשים את יעדיה תלוי בכוחה להרתיע מפני ניסיונות לחמוק מתחולתה" (פרוקצ'יה, בעמ' 1), ומשכך קיימת חשיבות עליונה כי אכן ייפסק פיצוי לא-ממוני הלוקח בחשבון הן את הזכויות הלא-ממוניות והן את הצורך ההרתעתי, על מנת שהפתרון החלופי שקורם עור וגידים בפסק דין זה אכן יהווה תחליף הולם לפסיקה הקודמת, ויביא להגשמת תכליות משפט העבודה. מובן כי הדברים ייבחנו לאורך זמן, ויש לקוות כי השינוי יוכיח את עצמו בהשגת מטרותיו.
27. הערה אחרונה נוגעת לחשש מיצירת "מדרון חלקלק", כך שבכל תביעה לזכות סוציאלית קוגנטית שלא נלקחה בחשבון במסגרת ההסכמה החוזית - ייטען כי תביעתה הביאה לכך שהעובד יקבל טובת הנאה העולה על זו שהוסכמה בחוזה, ובהתאם יש לקבוע מהו השכר ה"חלופי" שהיה משולם אילו לקחו הצדדים בחשבון את קיומה של הזכות הקוגנטית, ולבצע קיזוז בהתאם. מובהר לפיכך להסרת ספק כי הקונסטרוקציה שנבנתה בפסק דין זה, ומאפשרת - במקרים
--- סוף עמוד 122 ---
המתאימים ובהתאם לתנאים שפורטו לעיל - זקיפה על חשבון הזכויות הסוציאליות של הפער בין השכר החלופי (שמוכח כי היה מוסכם בין הצדדים ככל שיוצאים היו מנקודת מוצא של חוזה עבודה) לתמורה הקבלנית, נוצרה לצורך ספציפי ויחיד של מציאת פתרון לבעיה מושא ההליכים שלפנינו, שקמה רק בעת הכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק, נוכח הצורך ב"החזרת הגלגל אחורנית" בשל בחירה שגויה של כל מסלול ההתקשרות, ושעה שהוכח כי אילו סווגו הצדדים את יחסיהם נכונה היו מסכימים על תמורה שוטפת אחרת.