17. לשיטת המערערות, מכירת פעילות החברה בקשר עם הליכי פירוק מרצון אינה מהווה המחאה מ"כוח דין" ולכן אסורה, זאת בשונה ממצב דברים שבו הייתה בוחרת החברה לבצע הליך מיזוג כהגדרתו בחוק החברות או פועלת בדרך של החייאת החברה. איני סבור כי יש בכוחן של הבחנות אלה כדי להביא לתוצאה המאיינת את זכות התביעה הנזיקית של הנפגע, שבחירתו באופן חיסולו כתאגיד נבעה משיקולים כלכליים שאין להם ולא כלום עם ההליך המשפטי המתנהל נגד הנתבע המזיק. לו תתקבל גישתן של המערערות, משמעות הדבר תהא שפירוק תאגיד מסיבות לגיטימיות לכאורה יאיין את זכות התביעה שלו כניזוק והמזיק יצא פטור בלא כלום. המערערות לא העלו טענות של ממש המצדיקות מבחינה מהותית הבחנה שכזו לצורך תחולתו או אי תחולתו של סעיף 22 לפקודה. ודוק, אין משמעות הדבר שבמישורים שונים לא קיים שוני ואין נפקויות והשלכות לדרכים שננקטות על מנת להביא לסיום פעילותה של חברה (למשל במישור המס). קביעתו של בית משפט קמא במקרה שלפנינו מתייחסת למכירת כלל פעילות חברה אגב הליכי פירוק מרצון לצורך סעיף 22 לפקודה, ולצורך זה, נקבע כי היא מהווה העברת זכויות מכוח הדין. לכן, איני סבור שלקביעתו זו יש השלכות בתחום דיני החברות והמיזוגים או במישורים אחרים.
18. המערערות טענו כי אין ראיה לאישור המחאת זכות התביעה על ידי המפרקת בדו"ח הפירוק הסופי שנערך על ידה או בכלל, ולכן ממילא לא ניתן לטעון כי עסקינן בהמחאה מותרת מכוח הדין. עם זאת, הקביעה כי מכירת פעילות החברה (שאליה התייחסה המפרקת) כללה את מכירת זכות התביעה היא בבחינת קביעה עובדתית בה לא מצאתי להתערב, כפי שהוסבר לעיל. משכך, אין בטענה זו כדי להועיל למערערות.
אכן, בענייננו, משפורקה החברה בהליך של פירוק מרצון, המחאת זכות התביעה לא אושרה על ידי בית משפט של פירוק. ברגיל, אישור בית המשפט יכול להעצים את כוחה הנורמטיבי של ההעברה ולהסיר את החשש ממסחר בזכויות תביעה הנוגד את תקנת הציבור (לשיקול מעין זה במסגרת אישור המחאת זכות תביעה לנאמן במסגרת הסכם נושים ראו ת"א 8746-10-09 הנזכר לעיל, בפסקאות 35-32). עם זאת, בית משפט קמא התחקה אחר נסיבות מכירת פעילות החברה במקרה דנן וקבע כי העברת הזכויות לא פגעה בזכויות צדדים שלישיים ולא הקנתה למשיבה זכויות טובות יותר מאלה שהיו בידי החברה. לשון אחר, בית המשפט לא מצא כי מתקיים חשש מסחר בתביעות, כמו גם חשש לניצול לרעה של ההליך המשפטי או של מצוקת הניזוק, או כל חשש אחר המצדיק ההסתייגות מהמחאת זכות התביעה במקרה דנן.