ד. דיון והכרעה
1. לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן, בתשובות המשיבות ובתגובות נת"מ, שוכנעתי כי דין הבקשה כנגד יוניון להתקבל רק באופן מצומצם ביותר ביחס לרכיב אחד ודין הבקשה כנגד אמדוקס להידחות במלואה והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.
א) המסגרת הנורמטיבית והדין החל
2. תקנה 120 לתקסד"א שכותרתה "תנאי למתן צו" קובעת כי:
"(א) בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל דינו, תוך שלושים ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר יותר, בבקשה בכתב להשיב בתצהיר על השאלון או לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה.
(ב) בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות, ורשאי הוא לסרב לבקשת רשות למסור שאלון או לגלות מסמכים, אם הבקשה לא הוגשה תוך חמישה עשר ימים לאחר תום המועד לתשובת בעל הדין לפי תקנת משנה (א)."
3. מבחינה פרוצדוריאלית, נת"מ לא עמדה במועדים הקבועים בתקנות. ראשית, היא איחרה את המועד, עת לא פנתה לנתבעות בתוך 30 ימים מיום המצאת כתב התשובה. אף אם שקלה נת"מ להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (כפי שעלה בדיון מיום 27.1.19) וסברה בהתאם להחלטתי בדיון, כי המועדים יחלו להמנות רק לאחר מכן, הרי משהודיעה (אף זאת בשיהוי) כי אין בכוונתה להגיש בקשה כאמור, היה עליה לשלוח את מכתב הדרישה הראשון בתוך 60 ימים לכל המאוחר. אולם, היא התמהמה עם משלוח מכתב הדרישה הראשון לנתבעות. לא זו אף זו: גם לאחר קבלת המענה למכתב הדרישה הראשון, לא הגישה נת"מ את הבקשה לביהמ"ש ותחת זאת בחרה לשלוח לנתבעות מכתב דרישה שני ביום 28.1.20 (כחודשיים לאחר קבלת המענה למכתב הראשון וכחודש וחצי לאחר המועד שבו היה עליה להגיש בקשה לביהמ"ש).
אין ספק כי נת"מ חרגה מהמועדים הקבועים בתקנה. יחד עם זאת, תקנה 120(ב) אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט אלא מותירה בידי ביהמ"ש את הסמכות להחליט בכל מקרה לפי נסיבותיו "ורשאי הוא לסרב לבקשת רשות למסור שאלון או לגלות מסמכים, אם הבקשה לא הוגשה תוך חמישה עשר ימים לאחר תום המועד לתשובת בעל הדין לפי תקנת משנה (א)". במסגרת השיקולים, על ביהמ"ש לבחון בין היתר האם יש במתן הצו כדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך בהוצאות וכן את השלב בו מצוי ההליך. (ת"א (כלכלי) 9030-10-15 ווייב גארד טכנולוגיות בע"מ נ' ויקטור מדינה (2.11.16); ת"א (מרכז) 52872-09-12 רועי ליאון נ' איתי סחיש (24.8.15)).
בבקשה המקורית נת"מ ציינה כי באמצעות משלוח שני מכתבי הדרישה לנתבעות היא ניסתה לקדם את ההליך ולהימנע מהגשת הבקשה לביהמ"ש. אולם, בתגובתה לתשובת אמדוקס, היא כלל לא התייחסה לטענת האיחור במועדים ובתגובתה לתשובת יוניון, היא טענה שיוניון שכחה לציין שבמשך אותה תקופה הוחלפו בין הצדדים מכתבים. בנוסף, בתיק כבר התקיימו שני קדמי משפט, נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לדיון קדם הוכחות. יחד עם זאת, אין די בטיעון בדבר האיחור במועדים כשלעצמו, על מנת להביא לדחיית הבקשות מטעם זה בלבד.