בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7594/16
ע"א 8332/16
ע"א 859/17
לפני: כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
המערער ב-ע"א 7594/16,
ע"א 8332/16 ו-ע"א 859/17:
עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד
נ ג ד
המשיב 1 ב-ע"א 7594/16 וב- ע"א 859/17:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
המשיב 1 ב-ע"א 8332/16:
בנק דיסקונט בע"מ
המשיב 2 ב-ע"א 7594/16,
ע"א 8332/16 ו-ע"א 859/17:
הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק
ערעור על שלוש החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ): פסק דין מיום 29.6.2016 ב-פר"ק 16739-08-14; פסק דין מיום 21.7.2016 ב-פר"ק 1549-01-14; החלטה מיום 11.12.2016 ב-פר"ק 16739-08-14
בשם המערער: עו"ד יעקב מלצר; עו"ד אלי ארביב
בשם המשיב 1 בע"א 7594/16 ובע"א 859/17:
עו"ד פיני יניב; עו"ד רועי דלח
בשם המשיב 1 ב-ע"א 8332/16:
עו"ד אסף אנגלרד; עו"ד אלינור שטרק
בשם המשיב 2: עו"ד טובה פריש
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. הערעורים שלפנינו נסבים על שלוש עסקאות שביצעו חברות מקבוצת חפציבה (קודם לקריסתה של הקבוצה), ושנטען כי הן "עסקאות בעלי עניין" כאמור בפרק החמישי לחלק השישי בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק). במסגרת הליכי הפירוק של חברות אלה עתר המנהל המיוחד, שמונה על ידי בית המשפט, להורות על בטלותן של עסקאות בעלי העניין בעילות שונות – ובית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשות (פסק דין מיום 29.6.2016 ב-פר"ק 16739-08-14; פסק דין מיום 21.7.2016 ב-פר"ק 1549-01-14; החלטה מיום 11.12.2016 ב-פר"ק 16739-08-14); ומכאן הערעורים.
הרקע להליכים
2. בסוף שנות ה-60' של המאה הקודמת הקים מרדכי יונה ז"ל את קבוצת החברות הידועה בשם "קבוצת חפציבה" שעיסוקה היה בתחום הבניה (לעיל ולהלן: קבוצת חפציבה); ובמרוצת השנים הצטרף אליו בנו בועז יונה בניהול עסקי הקבוצה. לימים הפכה קבוצת חפציבה לאחת מקבלניות הבניה למגורים הגדולות בישראל, ומכרה אלפי דירות למשפחות רבות. בחודש אוגוסט 2007 קרסה הקבוצה, והחלו להתנהל נגדה הליכי פירוק שעה שחובותיה הכספיים עומדים על כ-1.5 מיליארד ש"ח (להלן: הליכי הפירוק). קריסת הקבוצה הסבה פגיעה קשה לרוכשים שנותרו ללא דירות, לחלקם אף לא ניתנו ערבויות כנגד התמורה ששילמו – וזאת בניגוד לדין. בועז יונה, שכיהן באותה עת כדירקטור וכמנכ"ל קבוצת חפציבה, הורשע על פי הודאתו (במסגרת הסדר טיעון) בכך שעשה שימוש בכספי רוכשי הדירות לצרכיו שלו, נמנע מלספק להם בטוחה כחוק להבטחת השקעותיהם בדירות, וניהל רישומים כוזבים בספרי החברות; דינו נגזר והוטל עליו עונש של שבע שנות מאסר לריצוי בפועל ועונש של מאסר מותנה, וכן הוא חויב בפיצוי רוכשי הדירות בסכום של 4 מיליון ש"ח (ראו: ע"א 11141/08 יונה נ' מדינת ישראל (17.7.2011)). זמן קצר קודם לכן, במאי 2011, נפטר מרדכי יונה. במסגרת ההליכים בעניינה של קבוצת חפציבה הוצא צו הקפאת הליכים נגד החברות ובהמשך לכך אף ניתן צו פירוק; הכונס הרשמי מונה כנאמן זמני ובהמשך כמפרק (להלן: הכונס); ועו"ד יצחק מולכו מונה כמנהל מיוחד מטעמו של הכונס (לעיל ולהלן: המנהל המיוחד).
מספר שנים לאחר קריסת הקבוצה, הגיש המנהל המיוחד שלוש בקשות למתן הוראות במסגרת הליכי הפירוק – שבגדרן התבקש בית משפט להורות לבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק מזרחי) ולבנק דיסקונט בע"מ (להלן: בנק דיסקונט), להשיב לקופת הפירוק סכומי כסף שונים בסך כולל של למעלה מ-100 מיליון ש"ח. ההחלטות בבקשות אלה הן שעומדות במוקד הערעורים. בתמצית, המנהל המיוחד טוען לבטלותן של ערבויות שהעמידו חברות בקבוצת חפציבה אחת לשנייה וכן לבועז יונה באופן אישי – וזאת לשם הבטחת התחייבויותיהם של הנערבים כלפי בנק מזרחי ובנק דיסקונט. יבואר כי ערבויות אלה מומשו על ידי הבנקים ערב קריסתה של הקבוצה, והמנהל המיוחד (על דעת הכונס ובהסכמתו) עתר להשבת הכספים מהבנקים אל קופת הפירוק של קבוצת חפציבה.