עסקת BTB דיסקונט: הלוואת "גב-אל-גב" נוספת. הפעם היה זה בנק דיסקונט שהעמיד הלוואה בסכום של 20 מיליון ש"ח לבועז יונה באופן אישי, ובועז יונה העביר את הכספים לחפציבה השקעות. אף הכספים הללו הופקדו על ידי חפציבה השקעות בפיקדון כספי סגור - ששועבד על ידה לטובת הבנק כבטוחה להלוואה שניתנה לבועז יונה. גם בהקשר זה, ערבותה של חפציבה השקעות לפירעון ההלוואה היתה תנאי להעמדת ההלוואה לטובת בועז יונה.
עסקת הנדסה: העסקה השלישית היא עסקה שבגדרה העמידה חברה שלישית בקבוצה, חפציבה הנדסה ובנין (2006) בערעור מיסים (להלן: חפציבה הנדסה) ערבויות לטובת בנק מזרחי - שנועדו להבטיח את פעילותן הכספית של חפציבה שיכון וחפציבה השקעות בבנק. יבואר כי אין קשר ישיר בין עסקה זו לעסקאות הגב-אל-גב האמורות.
יצוין בנקודה זו, כי שלוש החברות (חפציבה שיכון, חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה) הן חברות פרטיות שהיו בבעלות מלאה של מרדכי יונה ושל רעייתו חפציבה יונה, כאשר מרדכי יונה שימש אף כיו"ר הדירקטוריון בכל החברות (בחפציבה הנדסה היה מרדכי יונה דירקטור יחיד).
- בית המשפט המחוזי דן בתוקפה של כל אחת מהעסקאות בהחלטה נפרדת, שבגינה אף הוגש ערעור נפרד, ואולם הדיון בשלושת הערעורים התנהל לפנינו במאוחד. הטענה העיקרית שבה אוחז המנהל המיוחד היא שהעמדת כל אחת מהערבויות מהווה "עסקת בעלי עניין", שחלות עליה הוראות הפרק החמישי לחלק השישי בחוק החברות, הקובעות פרוצדורה מיוחדת לאישור העסקה ומחייבות כי היא תהיה "לטובת החברה" (ובעת הרלוונטית "אינה פוגעת בטובת החברה"). על פי הנטען העסקאות לא עומדות בתנאי הוראות אלה ועל כן הערבויות ניתנות לביטול כלפי הבנקים. נוסף על כך, ביחס לשתי העסקאות שנערכו עם בנק מזרחי נטען על ידי המנהל המיוחד כי המבנה המשפטי שנוצר במסמכי הערבות מגבש משכון מוסווה, שמצד אחד נועד להקנות לבנק קדימות בתחרות עם נושים, אך מצד שני לא נרשם במרשם החברות - ועל כן הערבויות בטלות כלפי נושי החברות הערֵבות. בנוגע לעסקאות הגב-אל-גב מוסיף המנהל המיוחד וטוען, כי כל מטרתן היתה לנפח ולעוות את הדוחות הכספיים של חפציבה השקעות; וכי המדובר בהתחייבות חוזית הנוגדת את תקנת הציבור ודינה בטלות כאמור בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).
הקדמה נורמטיבית קצרה - עסקאות בעלי עניין
- מן הראוי להקדים ולהניח בקצרה את המסד הנורמטיבי הרלוונטי לענייננו לדיון בעסקאות בעלי עניין, וזאת על מנת להקל את ההתמצאות בטיעוני הצדדים ובקביעותיו של בית המשפט המחוזי.
במוקד ההליכים ניצב סעיף 270 לחוק החברות, שנועד להתמודד עם עסקת בעלי עניין טיפוסית שבה החברה מתקשרת עם נושא משרה בה, באופן שבפועל נושא המשרה הוא שעומד משני צידי המתרס של העסקה (self dealing). החשש במצב דברים זה הוא כי "מי שמופקד על קבלת החלטות בחברה ינצל את כוחו ומעמדו על מנת להפיק לעצמו או למקורביו טובות הנאה על חשבון החברה ובעלי מניותיה" (מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 607 (2006)). ככלל, על מנת להגן על החברה ועל בעלי המניות מפני "בעיית הנציג" שמתעוררת כאשר החברה עורכת עסקת בעלי עניין, נקבעו בחוק החברות הוראות פרוצדורליות ומהותיות שנועדו לצמצם את החשש מפני ניצול לרעה ולהבטיח כי תנאי העסקה יהיו הוגנים.