תכליתה של חובת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין של צד אחד לחוזה על חשבון הצד האחר, ולהביא לכך ש"מאזן הצדק" יוּשב על כנו לאחר ביטולו של החוזה (ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש, פסקה 18 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (5.11.2015); שלו וצמח 469-468). השופט (כתוארו אז) א' ברק עמד על טיבה של חובת ההשבה עוד ב-ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין (1978) בע"מ נ' הורביץ, פ"ד לה(3) 533, 540 (1981):
"מהי אפוא מטרת ההשבה? מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין. כל עוד עמד החוזה בתוקפו, החזיק כל צד כדין במה שקיבל על-פי החוזה. משבוטל החוזה, שוב אין צידוק לכך, ועל-כן יש להביא להשבה ... בכך נבדלת תרופת ההשבה מתרופת הפיצוי. הראשונה באה למנוע התעשרות שלא כדין, והיא מופעלת במקום שתחושת המצפון והיושר (ex aequo et bono) מחייבת השבה, ואילו האחרונה באה לפצות על נזק".
הנה כי כן, עם שחרורם של הצדדים לחוזה מחיוביהם, מוטלת על כל צד החובה להשיב נכסים המוחזקים בידו והקשורים לחיובים אלה – שאם לא כן יימצא אותו צד מתעשר שלא כדין (ראו: ע"א 909/16 פרי נ' חינה, פסקה 29 (27.2.2019) וההפניות שם). ויובהר: חובת ההשבה הנובעת מביטול חוזה אינה משתנה בשל כך שלסכסוך נוסף היבט של חדלות פירעון, ובירורה של תביעה כספית בגדר הליכי פירוק אינו מביא לשינוי הזכויות המהותיות של הצדדים (ראו והשוו: ע"א 8946/04 Warner Bros. International Television Distribution נ' רו"ח צבי יוכמן נאמן ומנהל מיוחד, פסקה 9 (1.8.2010)). ובענייננו – היקף ההשבה אינו מושפע מהעובדה שתביעות המנהל המיוחד הוגשו במסגרת הליכי הפירוק של קבוצת חפציבה.
57. עסקאות הגב-אל-גב היו במהותן עסקאות הלוואה; וייחודיותן טמונה בכך שתנאי מרכזי להעמדת ההלוואה היה הפקדת הכספים בפיקדון סגור ושיעבודו לטובת הבנק המלווה. לפי מודל זה, כל אחת מעסקאות הגב-אל-גב בוצעה בשלושה שלבים. בעסקתBTB מזרחי – בנק מזרחי העמיד הלוואה לחפציבה שיכון; חפציבה שיכון העבירה את כספי ההלוואה לחפציבה השקעות; חפציבה השקעות שיעבדה את הכספים לטובת בנק מזרחי (ולימים השיעבוד מומש על ידי הבנק). כך היה גם בעסקת BTB דיסקונט – בנק דיסקונט העמיד הלוואה לבועז יונה; בועז יונה העביר את הכספים לחפציבה השקעות; חפציבה השקעות שיעבדה את הכספים לטובת בנק דיסקונט (וגם שיעבוד זה מומש על ידי הבנק). אין חולק, כי כל אחד משלושת השלבים בעסקאות הגב-אל-גב היה תנאי שבלעדיו אין לביצוע העסקה; ובמצב דברים זה לא ניתן לשעות לטענת המנהל המיוחד, שלפיה ביטול העסקאות גורר השבה של הכספים אך ורק מהבנק אל הערבה (חפציבה השקעות). המנהל המיוחד מבקש למעשה לבטל אך ורק את מימוש השיעבודים על ידי הבנק – ולהותיר על כנם את שני השלבים האחרים של העסקה (העמדת ההלוואה והעברת הכספים לחברה הערבה) – ואולם זאת לא ניתן, משהוברר כי מדובר בעסקה אחת שהיא מכלול, והפיצול הוא מלאכותי וחוטא לתכליתה של העסקה. יוזכר בנקודה זו, כי הבנקים נאלצו לממש את השיעבודים ערב קריסתה של קבוצת חפציבה שעה שהיה ברור שהלווים לא יפרעו את ההלוואות, ובנסיבות אלה ברי כי הותרת הכספים בקופת הפירוק היא אף בלתי צודקת, ומהווה התעשרות שלא כדין על חשבון הבנקים. משכך, לו היינו מורים על ביטול עסקאות הגב-אל-גב – וכאמור, המסקנה שאליה הגעתי היא שאין להורות כך – היה נדרש להוסיף ולהורות על השבת כספי ההלוואה לידי הבנקים המלווים.