מן האמור נובע, שאין חולק בענייננו בדבר כוונת הצדדים לשעבד את הפיקדונות שהופקדו בחשבונותיהן של חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה, וזאת כבטוחות לטובת בנק מזרחי במסגרת עסקת BTB מזרחי ועסקת הנדסה (בהתאמה). טענותיהם של המנהל המיוחד והכונס מתמקדות אפוא בתוקפן של הסכמות אלה כלפי צדדים שלישיים (נושיהן של חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה); ולפי הנטען, בהיעדר רישום במרשם החברות נעדר מהשיעבודים יסוד הפומביות שלהם, ומשכך מדובר ב"משכון מוסווה" הבטל במסגרת הליכי הפירוק של החברות הערֵבות.
59. המנהל המיוחד סומך את עמדתו בדבר בטלות השיעבודים בעיקר על פסק הדין שניתן בעניין אי.סי.אם (ע"א 1339/12 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אי.סי.אם יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) (27.4.2014); להלן: עניין אי.סי.אם); ואולם כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי האמור שם מוביל לסעד המבוקש.
בעניין אי.סי.אם התייחס השופט י' עמית לחובת הרישום של משכונות שנועדו להבטיח התחייבויות שונות של לקוח כלפי הבנק אגב ניהול חשבון בנק. בהקשר זה צוין כי במסגרת ההסכם לפתיחת חשבון, במרבית הבנקים בישראל נהוג להוסיף "סעיף סל" – המקנה לבנק זכויות שיעבוד, עכבון וקיזוז בכספי הלקוח בכל חשבונותיו בבנק מכל מין וסוג; ומוסיף השופט עמית וקובע, כי ככלל יש לייחס לנושי הלקוח ידיעה קונסטרוקטיבית בנוגע לקיומה של הוראת משכון מעין זו:
"מכוח סעיף זה, כל יתרה בחשבון ובפקדון כספי המנוהל על ידי הלקוח בבנק משועבדת לטובת הבנק בו הוא מתנהל לשם הבטחת חובו של הלקוח כלפי הבנק. איני סבור כי יש להטיל חובת רישום של כל חשבון בנק ברשם המשכונות או ברשם החברות, על מנת שלבנק תהא עדיפות על פני כל נושים אחרים של החייב, לרבות נאמן ומפרק. גם אם אין מדובר בסעיף אשר יוצר משכון במובן הרגיל של המילה, ניתן להניח כי לנושי הממשכן יש ידיעה בפועל או ידיעה מיוחסת (קונסטרוקטיבית) לגביו." (ההדגשה שלי-ע'ב') (שם, פסקה 33).
דברים אלה כוחם יפה גם בענייננו. שעבוד כל יתרת חובה בחשבון לטובת הבנק הוא כאמור דבר נהוג ומקובל. חפציבה שיכון וחפציבה הנדסה אינן חריגות בהקשר זה; ויש אפוא להחיל את חזקת הידיעה על שעבוד הפיקדונות הכספיים לטובת הבנק גם על נושיהן של חברות אלה. וזאת יש להבהיר: בעניין אי.סי.אם נמנע בית המשפט בסופו של דבר מלהחיל את אותה ידיעה קונסטרוקטיבית של נושי הלקוח בנוגע לזכות המשכון העומדת לבנק. אולם תוצאה זו נובעת מן הנסיבות שבהן המשכון לטובת הבנק הוטל על מניות הרשומות למסחר בבורסה שהוחזקו על ידי הלקוח; שאז בין היתר "המניה לא נרשמת על שם הרוכש אלא על שם חברת רישומים המחזיקה את המניה בנאמנות עבור חבר הבורסה המחזיק בתורו את המניה בנאמנות עבור הרוכש, וכי המניות מוחזקות לרוב ב'חשבון ניירות ערך' של הלקוח בבנק" (שם, פסקה 33). לא זה המצב במקרה דנן. עסקינן בשיעבוד לטובת בנק מזרחי שהוטל על פיקדונות כספיים שהופקדו בחשבונותיהן של חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה – שאז חל הכלל שעליו עמד השופט עמית, שלפיו מקובל וידוע שלבנק עדיפות בכספי פקדונות כספיים, עד כדי ידיעה קונסטרוקטיבית של נושי הלקוח בדבר זכות הבנק בכספים. ובעניין זה יודגש, כי מבחינתם של אותם נושים אין כל רבותא אם חובו של הלקוח כלפי הבנק הוא כלווה או כערב – שכן הדגש הוא על עצם קיומו של חוב לבנק, ואין משמעות בהקשר זה למקורו.