על פי התצהיר, הנתבע הפציר בעו"ד דעדוש להשקיע בחברה. הוא גם נפגש עם משפחתו וסיפר אודות החברה ועתידה המזהיר, הציג את הפרזנטציה ואביזרים של המערכת.
עו"ד דעדוש הצהיר כי התלווה לנתבע גם בנסיעה להודו, שם הציג בפגישות שיש לו מערכת שעובדת, אך בניגוד להבטחות הוא לא סיפק מערכת שעובדת (סעיפים 42 עד 47 לתצהיר).
לדברי עו"ד דעדוש, התברר כי בפועל החברה לא ניהלה פעילות עסקית כלל, למעט מגעים קלושים לגיבוש עסקאות פיילוט ראשוניות שגם הן חוו כישלון מר (סעיף 61 לתצהיר).
74. לטענת עו"ד דעדוש, הנתבע בנה והפעיל את מערך ההשקעות במטרה להונות את המשקיעים, וכלל לא התעניין בכך שיהיה מוצר והיה רק מעוניין בכספי המשקיעים כדי להעבירם לגופים חיצוניים, בהם היה לנתבע אינטרס פיננסי מובהק. הוא ניצל את כספי המשקיעים להוצאותיו האישיות ומשכורות עתק, והוציא מהחברה כספים באמצעות איידנטיטי במסווה של תשלומים לפיתוח. להוכחת הטענה צירף עו"ד דעדוש רשימות של פעולות כספיות ודוחות כספיים של החברות לשנים 2005-2006; דוח כספי של החברה הישראלית לשנת 2007; דוחות כספיים של TM לשנים 2008-2009. יוער כי בניגוד לאמור בתצהיר, רשימות הפעולות הכספיות אינם דפי חשבון בנק, ולא ברור על ידי מי נערכו.
75. בעדותו העיד עו"ד דעדוש כי בהסכם משנת 2009 התחייב להשקיע בחברה 1.5 מיליון דולר עד 30.6.2009, אך כשהתחיל להבין שיש פער בין המצגים למתרחש בפועל עצר את ההשקעה (עמ' 231-2 לפרוט' מיום 19.3.2019). עו"ד דעדוש אישר כי קיבל דוחות כספיים של החברה לפני שהשקיע, אך לא הסתכל בהם (עמ' 236). הוא לא זכר אם קרא את הסכם ההשקעה והממורנדום (עמ' 265 – 267). בעדותו הבהיר שבתצהיר נפלה טעות ולא הציגו לו הכנסות בהווה של עשרות מיליוני דולרים אלא צפי לעתיד (עמ' 46 לפרוט' מיום 25.3.2019). הוא העיד כי קרא את הממורנדום רק לקראת עדותו ולא לפני ההשקעה.
76. מר יעקב נקאש כתב בתצהירו כי התוודע לחברת סקיונרט באמצעות ד"ר קדם, באוגוסט 2008. את הנתבע פגש לראשונה בספטמבר 2008. מר נאקש כתב בתצהירו כי בחומר ובמצגות שקיבל מהנתבע ומאלי חיים, הוצג בפניו שישנה מערכת שפיתוחה הושלם ומוכנה לשימוש וכי ישנם בגינה פטנטים. הוצג כי המערכת של החברה היא המתקדם ביותר בעולם וכוללת פתרון טכנולוגי זמין. נאמר שהחברה עוסקת בפיתוחים משלימים נוספים מעבר למערכת הקיימת וכי מטרת החברה להתפרס במדינות רבות בעולם, וכי בוצעו כ- 27 פיילוטים מוצלחים באיליה, אוסטריה, ברזיל וקולומביה. הוא הצהיר כי הוצג בפניו שיש לחברה חוזים חתומים במדינות שונות עם גופים שונים בסדר גודל של מאות אלפי כלי רכב ומשאיות, וכל שחסר זה השקעה של כמה מליוני דולרים כדי לייצר בכמויות ולהוזיל את המחיר, כדי לאפשר התקנה בהיקף המוני. לטענתו, הסתבר בסוף שלא היו כל פיילוטים שהצליחו ולא היתה כל משמעות לחוזים שהיו תלויים בהצלחת הפיילוט, בגין המערכת שהסתבר שלא הייתה קיימת.