גם מר נקאש צירף לתצהירו מצבת שאינה מתוארכת (נספח א'). נכתב כי היא נשלחה אליו, אך לא הוצגה אסמכתא על שליחתה. במצגת נכתב:
"In 2007 Securant completed its R&D, resulting in 4 patents. There are more patent applications in process to being filed.
מר נאקש צירף לתצהירו מצגת נוספת (נספח א1) שגם היא אינה מתוארכת ולא נרשם כיצד ומתי הגיעה לידיו. כן מצורף ממורנדום מיום 1.12.2008 (נספח א2), מצגת נוספת (נספח ב') ומודל עסקי והנחיות להסכמי הפצה, כולם ללא תאריך ומבלי שנכתב מתי וכיצד הגיעו לידי המצהיר.
77. על פי תצהירו של מר נאקש, הייתה פעילות מעשית, ראשונה, שקרמה עור וגידים בתאילנד, עם מספר חברות וציים כולל חברת הדלק PTT. מר נאקש העיד כי לאחר פעילות של למעלה מחצי שנה טס במאי 2009 עם הנתבע לתאילנד ואחרי מו"מ נחתם הסכם אופרציה עם חברת Vispac. לדבריו, סוכם לבצע פיילוט על גבי צי של 1,000 משאיות וארבע תחנות דלק, אך מספר ימים לפני קיומו של הפיילוט שלח הנתבע שני עובדים במקום מר גבי לוי סמנכ"ל הטכנולוגיה. העובדים נתקלו בבעיות שלא ידעו לתת להם מענה והפיילוט נכשל. מר נאקש מתאר את המגעים עם התאילנדים, בדצמבר 2009, לבצע פיילוט נוסף, אך כיוון שהתאילנדים עמדו על קיום ביקור במדינה בה המערכת עובדת, דבר ממנו התחמק הנתבע, הדבר לא התממש.
מר נאקש מתאר בתצהירו גם משא ומתן מול אופרייטורים אחרים ביוני 2010, אשר לא התקדם כיוון שהם לא קיבלו מהנתבע את כל הנתונים שביקשו.
על פי תצהירו של מר נאקש, מריו, המשקיע המקומי בקולומביה, הקים חברה, גייס אנשים, השקיע כ- 4 מיליון דולר והגיע לקריסה.
מר נאקש הצהיר כי גייס משקיעים נוספים על סמך מצגי הנתבע ולבקשתו, אך לא פירט איזה מצגים הציג להם. מר נאקש העיד כי המשקיעים שהשקיעו דרכו לא קיבלו ממורנדום, לא פגשו את הנתבע, ואת כל המידע קיבלו ממר נאקש עצמו (עמ' 218 לפרוט' מיום 25.3.2019).
78. בעדותו בבית המשפט, אישר מר נאקש כי היה פיילוט במשך חצי שנה בתאילנד, וההתקנה נעשתה על ידי גבי, סמנכ"ל טכנולוגיה (עמ' 168 לפרוט' מיום 25.3.2019). בוצעה התקנה על 18 משאיות ונאמר לו שהשותפים בתאילנד מרוצים מהניסיון (עמ' 174). מר נאקש אישר כי במייל במרץ 2014 כתב שזה עבד טוב. לדבריו, קיבל אינפורמציה שגויה (עמ' 171). את הדיווח קיבל מחיים סגל, שותפו שהיה בתאילנד. יוער כי התובעים לא זימנו את חיים סגל להעיד על הפיילוט בתאילנד.
מר נאקש העיד גם על כך שבקולומביה היו 21 אתרים שעבדו, בהם הושקעו מליוני דולרים (עמ' 215). המערכת שם עבדה הגם שמדי פעם היו בעיות (עמ' 216).
יחד עם זאת, שיתף מר נאקש בסברתו כי אם המערכת הייתה עובדת, היו מגייסים כסף. העובדה שמריו לא הצליח לגייס כסף מוכיחה לשיטתו שהמערכת לא עבדה (עמ' 227).