12. באשר לבעלי המניות הנותרים – האוחזים, כאמור, בכ-7% מכלל מניות החברה – טוענות המערערות כי בית משפט קמא טעה בקבעו כי אי-צירופם כבעלי דין מעמיד מחסום בפני התמחרות. המערערות תמכו טענה זו במספר טעמים. ראשית, טענה בדבר קיומו של מחסום כאמור כלל לא הועלתה על ידי המשיבים; כי אילו היתה מועלית על ידיהם, היה עליהם, ובפרט על המשיבה 1 – החברה – החובה לאתר את בעלי מניות אלו ולצרפם להליך. שנית, ממילא אין בידי המערערות כל אפשרות לזהות ולאתר את אותם בעלי מניות, וזאת בשל סירובם של המשיבים לחשוף את מרשם בעלי המניות העדכני; וכן כי רשימת בעלי המניות שהוצגה בנסח החברה היא פיקטיבית וחסרה. ולבסוף, כי אי-צירופם של בעלי מניות אלו לא יכול להוות הצדקה לאי מתן הסעד להסרת הקיפוח.
13. מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא בפסק דינו ועל חלק מממצאיו. לטענתם, הם אינם אשמים בקיפוח המיעוט, וממילא לא היה מקום להעניק למערערות את הסעדים שביקשו, הן לנוכח האמור בתקנון החברה והן בשל התנהלות בלתי תקינה מצד המערערות ואביהן אשר נהגו בענייני החברה בחוסר תום לב ובלא ניקיון כפיים.
14. כמו כן סבורים המשיבים, כי הפתרון לסכסוך אשר נקבע על ידי בית משפט קמא – מכירת מניות המיעוט בהתאם להוראות שכאמור נקבעו בתקנון החברה – הוא הפתרון הראוי והנכון בנסיבות המקרה. לטענת המשיבים, הסעד של התמחרות שנתבקש על ידי המערערות איננו מתאים למקרים כדוגמת זה שלפנינו, בהם מדובר בחברה בלתי פעילה ובלתי רווחית. באשר לסעד הפירוק, טוענים המשיבים כי מדובר בסעד דרסטי ומרחיק לכת, אשר נזנח על ידי המערערות; וממילא אין לו מקום בנסיבות דנן בהן ניתן להסיר את הקיפוח הנטען על ידי המיעוט באמצעות מכירת מניותיו בדרך שהותוותה בתקנון.
דיון והכרעה
15. סבורני כי הדין עם המערערות.
16. בית משפט קמא קבע, ובצדק, כי עובדות המקרה דכאן מצביעות על קיומו של קיפוח המיעוט, כמשמעו בסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). קיפוח המיעוט – במיוחד בחברה פרטית שמניותיה אינן נסחרות בבורסה לניירות ערך – מהווה עילת תביעה כללית שהתגבשותה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו לקבוע את דרכי התיקון של העוול אשר נגרם לבעלי מניות המיעוט בחברה (ראו: ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 16 (2017) (להלן: שפינדל וזכות)). הלכה היא עמנו כי קיפוח המיעוט מתגבש במקרים של פגיעה באינטרס מבוסס או בציפייה לגיטימית של בעל מניות בחברה (ראו: ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, [פורסם בנבו] פסקה 65 והאסמכתאות שם (2015) (להלן: עניין אדלר); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238, 246-244 (1996); ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125, 131-130 (1991) (להלן: עניין דוידזון); שפינדל וזכות, בעמ' 335; וכן אירית חביב-סגל דיני חברות א 635 (2007)). ניהולה הכושל של חברה; פגיעה מתמשכת בציפיותיו הלגיטימיות של המיעוט להשתתפות בניהולה השוטף; וכן משבר אמון חריף בין בעלי המניות בחברה פרטית אשר מנוהלת כמעין שותפות – כל אלה מוכרים זה מכבר כנסיבות אשר מקימות את זכותו של בעל מניות המיעוט להסרת הקיפוח ולהפרדת כוחות בחברה (ראו: עניין אדלר, שם; עניין דוידזון, שם; רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380, 383 (2005); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב, [פורסם בנבו] פסקאות 18-17 (28.2.2016)).