בית-המשפט יכול לחלק את הקבוצה לקבוצות משנה אף לאחר אישור הבקשה להגיש תביעה ייצוגית. במקרה כזה רשאי בית-המשפט למנות תובעים נוספים לקבוצות המשנה, אך הוא אינו חייב לעשות כן גם בנסיבות כאלה.
המסקנה מהאמור לעיל היא כי תובע מייצג יכול לבקש לייצג מספר תת-קבוצות שישנם ביניהן הבדלים, ושהוא אינו משתייך לכל אחת ואחת מהן. בית-המשפט רשאי לאשר את התביעה הייצוגית גם במקרה כזה, למרות שהתובע המייצג אינו נמנה בהכרח עם כל תת-הקבוצות הרלוונטיות. בית-המשפט רשאי בנסיבות כאלה – ככל שהוא רואה בכך צורך, להוסיף – לאחר אישור התביעה כייצוגית, תובעים נוספים המייצגים את חברי תת-הקבוצות שהתובע אינו נמנה עמן.
24. השאלה המרכזית שיש להתייחס אליה איננה אם כן האם המבקשים במקרה דנן הם בעלי זיקה לניירות הערך בהתייחס לכל אחת מתת-הקבוצות הרלוונטיות, אלא האם מן הראוי לדון בעניינן של כל תת-הקבוצות במסגרת בקשת האישור הנוכחית, או שמא יש לדון בכל אחת מהן בנפרד. כדי להכריע בשאלה זו יש לבחון, כעולה מסעיף 4(א)(1), האם עילות התביעה של תת-הקבוצות מעוררות שאלות מהותיות משותפות.
האם השאלות הנוגעות לכל חברי הקבוצה הן שאלות משותפות של עובדה או משפט?
25. השאלות הנובעות מעילת התביעה בקשר עם ניירות הערך צריכות להיות שאלות משותפות. דרישה זו מעוגנת גם בסעיף 8(א)(1) לפיו כדי לאשר בקשה לנהל תביעה כייצוגית, על בית המשפט להשתכנע כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה". בבסיס הדרישה הזו עומד אחד הרציונלים של חוק תובענות ייצוגיות – הרצון לייעל את הדיון ולהביא להכרעה משותפת אחת במספר גדול של תביעות המחייבות הכרעה בשאלות דומות. ריכוז של תביעות רבות כאלה תחת "קורת גג" אחת, הוא יעיל יותר מבחינת בית המשפט, ומונע גם את האפשרות של הכרעות סותרות שיינתנו על ידי מותבים שונים בבתי המשפט השונים.
כאמור, לשיטת המשיבים, התנאי של קיומן של שאלות משותפות אינו מתקיים במקרה דנן. כך, המיזמים השונים שהקרן הציעה לציבור להשקיע בהם הם מיזמים שונים ונפרדים, אין קשר ותלות ביניהם, והם נבדלים ביניהם באופנים רבים לרבות מבחינת המערכת ההסכמית והפרסומים שהציגה הקרן ביחס אליהם.
26. בבחינת השאלה האם ישנן שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה, קבעה הפסיקה כי אין דרישה לזהות מוחלטת בין השאלות הטעונות הכרעה, ודי בכך שהשאלות העיקריות יהיו משותפות (ר' למשל רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, (2001) (להלן: "רייכרט הראשון") וע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, [פורסם בנבו] (2012). עילת התביעה אינה צריכה אם כן להיות זהה ביחס לכלל חברי הקבוצה, אלא עליה להיות "דומה דיה" (ר' ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ, [פורסם בנבו] בעמ' 15 (13.6.2018) (להלן: " נטוויז'ן") והדמיון בין חברי הקבוצה צריך להיות מספיק ולא בהכרח דמיון מלא.