33. עילת ההטעיה החוזית היא עילה סובייקטיבית, המחייבת בחינה של נסיבות ההתקשרות הספציפיות של כל מי שמעלה אותה. לכן, כדי לעמוד בנטל ולהוכיח את קיומה של הזכות לבטל את הסכם ההשקעה עם הקרן לגבי כל אחד מהמשקיעים, צריך בית המשפט להשתכנע כי רכיבי עילת ההטעיה הוכחו לגבי כל אחד מחברי הקבוצה, קרי הן כי הוא הוטעה בפועל; והן כי הוא התקשר עם הקרן עקב הטעות שהקרן גרמה לה.
משום כך, יהיה מקום לבחון ביחס לכל משקיע בנפרד את השאלה מהו המידע שהוא עצמו נחשף אליו. משקיע שכלל לא נחשף למידע – אינו יכול לטעון כי מידע כזה הטעה אותו בפועל. כך למשל, בפסק דינו של בית המשפט העליון בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (11.8.2003), דחה בית המשפט בקשה לאישור תביעה ייצוגית לאחר שהובהר שהתובע המייצג עצמו לא נחשף למידע המטעה.
אין די בהקשר זה בעובדה שהקרן פרסמה מידע לכלל המשקיעים כדי להסיק שהמידע הטעה את כל המשקיעים בפועל. גם בהנחה שכל המשקיעים נחשפו לפרסומים הללו, הרי שאין זה מן הנמנע כי חלק מהמשקיעים ביקשו וקיבלו מהקרן מידע נוסף (כפי שעולה מתכתובות של המבקשים עצמם עם הגשמה - ר' נספחים 10-13 לתשובת המשיבים). בהתייחס לכל מי שקבל מידע נוסף, יהיה מקום לבחון האם היה בו כדי למנוע את ההטעיה הנטענת.
34. מעבר להטעיה בפועל, יש לברר קיומו של קשר סיבתי בינה לבין הטעות. לכן, לצורך בחינת טענת ההטעיה, יהיה מקום לבחון ביחס לכל המשקיעים האם המצגים המטעים אליהם הם נחשפו, אכן הטעו את כל אחד ואחד מהם. גם בהקשר זה ייתכנו הבדלים בין המשקיעים השונים. כל אחד מהם עשוי היה להבין את הפרסומים והמצגים באופן שונה, בין היתר לאור ידיעותיו, הבנתו, ניסיונו, היכרותו את תחום הנדל"ן וכיו"ב.
אין גם בהכרח זהות ביחס לשאלה האם כל אחד מהמשקיעים התקשר בהסכם ההשקעה עקב הטעות, היינו האם אלמלא הטעות הוא לא היה מתקשר עם הקרן בהסכם ההשקעה. כן ייתכנו הבדלים בין המשקיעים בהתייחס לדרישה להודיע על ביטול ההסכם "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו [למשקיע] על עילת הביטול" (ס' 20 לחוק החוזים), ובכלל זה – מתי נודע לכל משקיע על עילת הביטול, והאם הוא הודיע במועד זה על רצונו לבטל את ההסכם עם הקרן.
35. האמור לעיל מביא למסקנה לפיה התביעה ייצוגית אינה המכשיר המתאים לדיון בבקשת האישור בעילת ההטעיה. זאת מאחר שישנם רכיבים רבים שלגביהם יהיה צורך בבירורים ספציפיים ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה; ומאידך גיסא, לא קיימים יסודות רבים שהם משותפים לכלל חברי הקבוצה, המצדיקים את קיומו של הדיון הקולקטיבי.