אכן, וכפי שהדגישו המבקשים, העדר זהות בין חברי הקבוצה ביחס לעילת ההטעיה, איננו מאפיין רק את הבקשה הנוכחית, אלא הוא מאפיין ככלל תובענות המבוססות על עילה זו. משום כך טענו המבקשים כי אם בית המשפט יעמוד על בירור פרטני של הסתמכות ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה, התוצאה הזו תהיה מנוגדת לתכליתו של חוק תובענות ייצוגית.
עוד הם טענו כי ככל שהדבר נוגע לטענות הטעיה מכוח חוק ניירות ערך, אין חובה להצביע על הסתמכות האישית של המבקשים, ודי באחת הדרכים החלופיות בהן דן בית המשפט העליון בעניין רייכרט הראשון.
36. בית המשפט העליון קבע בעניין רייכרט הראשון כי כאשר מדובר בעילת תביעה שעניינה בניירות ערך שאחד מרכיביה הוא "הסתמכות", התובע אינו חייב בהכרח להוכיח הסתמכות אישית שלו כתנאי להוכחת רכיב זה.
בפסיקה הוצע כי תובע יוכל לעמוד בנטל להוכיח הסתמכות על פרט מטעה, אם יוכיח הסתמכות עקיפה על המצגים המטעים (קרי הסתמכות על מי שהסתמך עליהם). במקרה דנן, המבקשים לא טענו כי להסתמכות עקיפה של המשקיעים על מצגים של הקרן – ולא נטען שמי מהם הסתמך על אחרים שהסתמכו על המצגים המטעים.
37. כן צוינו שתי דרכים נוספות להתמודדות עם דרישת ההסתמכות: חזקת ההסתמכות על תרמית במחדל ותאוריית התרמית על השוק.
ביחס לחזקת ההסתמכות על תרמית במחדל, נקבע כי היא חלה במקרים בהם ההטעיה התבטאה באי-גילוי פרט מהותי לתובע. במקרים כאלה קמה חזקה לפיה התובע הסתמך על המחדל, ואין מקום לדרוש ממנו להוכיח הסתמכות בפועל (ענין רייכרט הראשון, בעמ' 320). בהמשך, בע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל [פורסם בנבו] (4.12.2011) נקבע כי ככל שהעוולה הצרכנית עליה נסמכת התובענה הייצוגית היא הטעיה במחדל, יש בכך כדי "להצדיק ריכוך והגמשה לעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתנהלות העוולתית והנזק הנטען".
יחד עם זאת, בפסק דין מאוחר יותר (רע"א 3608/18 יפאורה תבורי בע"מ נ' ברמוחה שוקרון [פורסם בנבו] (1.7.2019) קבע בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) כי הקולות הקוראים לריכוך מסוים של הוכחת הקשר הסיבתי (בתובענות ייצוגיות צרכניות) הם "דעות מיעוט" ו"דברים שנאמרו אגב אורחא בלבד". כן נקבע באותו עניין כי "שאלת אופן ההוכחה של יסוד הקשר הסיבתי בעוולות נזיקיות בתובענות ייצוגיות צרכניות היא שאלה נכבדה – ואולם היא אינה דורשת הכרעה בענייננו, ויש להותירה לעת מצוא".
יתרה מכך, פסק הדין בעניין רייכרט הראשון מתייחס לעילת תביעה נזיקית (ופסקי הדין האחרים נוגעים לעילות תביעה צרכניות). כאמור, העילה נושא פרק זה היא עילת ההטעיה החוזית, מכוחה נדרש התובע להוכיח הן הטעיה בפועל והן התקשרות בחוזה עקב הטעות שנגרמה. אף אם החזקה שלעיל הייתה עשויה להועיל לצורך רכיב ההטעיה בפועל, אין די בה כדי להוכיח כי התובע עצמו התקשר בחוזה "עקב טעות". פסק הדין רייכרט הראשון אינו מתייחס לרכיב זה – שאף הוא רכיב סובייקטיבי, ולכן ספק אם די בחזקה זו כדי לאפשר את אישור התביעה כייצוגית.