קביעה לפיה החריג הקבוע בסעיף 15א(א)(4) לא נועד מלכתחילה לחול על פרסום הצעה, ולכן לפני התיקון ניתן היה לפנות לציבור הרחב תמיד בפרסום הצעה לרכוש ניירות ערך, כל עוד המכירה עצמה היא למספר הקבוע בתקנות, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית זו כפי שהיא הובהרה בפסק דין קדם.
תכלית החוק הייתה נפגעת אילו ניתן היה לפנות בהצעה למספר בלתי מוגבל של ניצעים ללא תשקיף, גם אם בסופו של דבר הייתה המכירה מתבצעת לפחות מ-35 רוכשים. זאת מאחר שנסיבות כאלה של פנייה בהצעה לציבור הרחב, אינן מעידות על קיומה של ההנחה העומדת בבסיס החריג של 35 המשקיעים, המצדיקה את הפטור: בנסיבות כאלה אין סיבה להניח כי פערי הכוחות בין המנפיק למשקיע מצטמצמים. הצעה לציבור הרחב מאפשרת למגייס הכספים לאתר ביתר קלות 35 משקיעים, באופן המצמצם במידה רבה את כוח המיקוח של הניצעים, שעשויים "להתחרות" ביניהם על רכישה של מספר מוגבל של ניירות ערך.
מעבר לכך, החלטת ההשקעה של הציבור מתבססת במידה רבה על המידע המפורסם בהצעה. לכן קביעה לפיה חובת פרסום התשקיף תלויה במספר הרוכשים את נייר הערך בפועל ואיננה תלויה במספר האנשים שהפרסום כוון אליהם, לא תגשים באופן המיטבי את תכלית החוק. משכך, פנייה בהצעה ללא פיקוח של הדין, ולא רק המכירה עצמה, היא בעייתית. לכן, פרשנותו הראויה של הסעיף גם לפני שהוא תוקן, היא כי הצעה לציבור אסורה אם היא מופנית ליותר מ-35 ניצעים.
86. מהו פרסום העולה כדי "הצעה"? - השאלה המהותית שנשאלת, גם בהתאם לנוסח הקודם של הסעיף, היא מהו פרסום העולה כדי "הצעה" ומהו פרסום שנכנס לגדרי החריג.
סעיף 1 לחוק מגדיר "הצעה לציבור" כ"פעולה המיועדת להניע ציבור לרכוש ניירות ערך". המדובר אם כן בהגדרה רחבה, באופן המעיד כי עוד קודם לתיקון, התכוון המחוקק להגביל באופן נרחב שיווק ושידול לרכישת ניירות ערך המפורסמים ללא תשקיף. לכן, הפרסום שהיה בו כדי להיכנס לגדרי החוק הוא פרסום מצומצם ביותר. ואכן, גם בהתאם לתכלית החוק, כאשר הפרסום אינו כללי וכאשר הוא כולל די פרטים (כאשר אין פיקוח על פרטים אלה בהיעדר תשקיף), מתעורר החשש שהמשקיעים לא יעמדו על בירור פרטי ההשקעה באופן ישיר מול המציע ויסתמכו על הפרסום שעלול להיות מטעה.
מהאמור לעיל עולה שאומנם לשון הסעיף לפני התיקון לא נתנה מענה ברור ביחס לשאלה מה יכול לכלול הפרסום הראשוני לציבור הרחב, אולם פרשנותו התכליתית היא כי גם בהתאם לנוסח הקודם שלו, חל איסור להציע (ולא רק למכור) את ניירות הערך ליותר מ-35 ניצעים, גם אם מכירת ניירות הערך תהיה מוגבלת בסופו של דבר ל-35 משקיעים. לכן הפרסום המותר הוא רק כזה שאינו עולה לכדי "הצעה". היות שהצעה מוגדרת באופן רחב ביותר, הרי שעל הפרסום המותר להיות מצומצם ביותר. התיקון נועד להבהיר זאת.