30. במהלך השנים למדו בתי המשפט כי כלל הראיה הטובה ביותר יכול שיגרום לעיוות דין בנסיבות מסוימות, וכך נקבעו חריגים המתירים הבאתה של ראיה משנית, בנסיבות מסוימות, למשל מקום שהמסמך המקורי אבד או הושמד, או לעניינינו שעה שהמסמך המקורי מצוי בידי אדם שלישי בנסיבות שקשה או אי אפשר להוציאו מידיו. כיום הכלל האמור מציץ אלינו מבין חרכי החריגים, ובלשונו של הנשיא שמגר בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, כדלקמן:
"...יש מבין חכמי המשפט שהתבטאו, כי כל שנותר מכלל הראיה הטובה ביותר הוא, כי המקור של מסמך פרטי (להבדיל ממסמך ציבורי) צריך להיות מוגש לבית המשפט כדי להוכיח את תוכנו, אלא אם ניתן להסביר העדרו של המקור, הא ותו לא...".
הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימה על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (עיינו: ע"א 355/63 עמוס קרסניצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת-רגל של שאול וינרב (יואל סלומון, עורך-דין), יח(4) 324 (1964)). כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע. חתימתם של עזאת תופיק דאוד ונסראת תופיק דאוד על ההסכם חיונית להוכחת התביעה לפי ההסכם, והיא בגדר "עמוד התווך של התביעה" (עיינו: ע"א 316/79 נזיה חמדאן נ' מאיר ליאני, לד(2) 309 (1979)). לאור כלל זה היה על התובעים לשכנע, כי החתימות על ההסכם הינן אכן חתימת האנשים הנכבדים המצוינים בו.
31. היעדרותו של ההסכם המקורי הקשתה על בדיקתו לצורך הוכחת האותנטיות שלו, וכן בדיקתן של החתימות המצויות בו. לא נתתי אמון בגרסת התובעים באשר להסבר שמסרו בדבר אי הצגת ההסכם המקורי. גרסתם לא הייתה עקבית ואמינה, אלא גרסה כבושה שהתפתחה על פני הזמן, בעלת סתירה פנימית וגרסאות עדי התביעה סתרו זה את זה, כפי שאפרט להלן:
ביום 02.12.2005 הגישו התובעים את כתב תביעתם. בכתב תביעה זה לא נשמעה כל טענה לעניין מסירת הסכם המקור לידי תאופיק עוד בשנת 2005.
ביום 03.02.2016, בסמוך לקבלת כתב התביעה, פונה ב"כ הנתבעים אל ב"כ התובעים על מנת שההסכם המקורי יועמד לצורך בדיקה מטעם מומחה. פניה זו נענתה במענה לאקוני. לא נטען כי ההסכם המקורי נמסר בעבר למר תאופיק ומשכך מצוי בידו.
ביום 03.04.2016 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, ראשון במספרו, גם בו לא נשמעה כל טענה לעניין מסירת ההסכם המקורי לידי תאופיק.
ביום 21.04.2016, הוריתי כי:
"...ככל שחסרים מסמכים או נספחים נוספים, יתכבדו הפרקליטים המכובדים, ישוחחו זה עם זה וישלימו הנדרש..." (עמ' 2, ש' 16-17 לפרוט').
ביום 05.10.2016 טען ב"כ הנתבעים כדלקמן:
"מדובר בתביעה המבוססת על מסמך מזויף מתחילתו ועד סופו, כולל חתימת עורך הדין, שכביכול ערך אותו. זה לא ניסיון זיוף הראשון שעשה התובע או קרוביו בנוגע למקרקעין האלה. ביקשנו גילוי מסמכים ולא קיבלנו. מתחילת התיק אנו מבקשים לבדוק את ההסכם המקורי ע"י מומחה ולא קיבלנו כל תגובה לכך. הגשנו בכל זאת כתב הגנה" (עמ' 3, ש' 20-23 לפרוט').