--- סוף עמוד 17 ---
בדמות הוראת השעה. עוד מדגישים משיבי הממשלה כי זו אינה הפעם הראשונה שבה הוארך פרק הזמן העומד לרשות הכנסת לקבלת חוק התקציב, וכי הוראת השעה הקנתה לכנסת סמכויות פיקוח משמעותיות שאינן נתונות לה בנוגע לתקציב ההמשכי "שכלל אינו מובא לאישור הכנסת, וששינויים בו נעשים ללא אישור הכנסת". לבסוף, ביחס לתוספת הכספית מדגישים משיבי הממשלה כי המלצת גורמי המקצוע במשרד האוצר בעת קבלת ההחלטה הייתה לקבוע פתרון נקודתי לקושי שנוצר, ולא לשנות את מנגנון העדכון של התקציב ההמשכי באופן קבוע ללא ליבון מספק. משיבי הממשלה מוסיפים וטוענים כי היה הכרח בתוספת הכספית, שכן התקציב ההמשכי "אינו נותן ביטוי לצורך בהגדלת התקציב בשל שינויים אובייקטיבים (כגון, גידול באוכלוסייה) והוא מגביל את היכולת לעדכן צרכים חדשים, אשר השתנו או שלא היו בשנת 2019". בהקשר זה מדגישים משיבי הממשלה כי התוספת הכספית כפופה לסדרי העדיפויות שנקבעו ביחס לתקציב המשכי ולמגבלות הפיסקאליות שנקבעו בדין.
דיון והכרעה
20. תקציב המדינה הוא האמצעי המרכזי שבאמצעותו מתרגמת הממשלה את סדר העדיפויות שלה, את מדיניותה ואת התחייבויותיה הפוליטיות, להקצאת משאבים קונקרטית מהקופה הציבורית (על חשיבותו של תקציב המדינה לניהולה התקין, ראו: אבי בן בסט ומומי דהן מאזן הכוחות בתהליך התקצוב 11 (2006)). נוכח מרכזיותו של תקציב המדינה מבחינה שלטונית, ועל מנת לאפשר לציבור – באמצעות נציגיו בכנסת – ליטול חלק בקביעת היעדים שכספו שלו מגשים ולפקח על יישומם, נקבע כי התקציב יקבע בחקיקה ראשית של הכנסת (סעיף 3(א)(1) לחוק יסוד: משק המדינה), וכי אי-העברת חוק תקציב שנתי במועדו תוביל לפיזור הכנסת (סעיף 36א לחוק-יסוד: הכנסת). עוד נקבע כי אם לא התקבל תקציב עד תחילתה של שנת הכספים, על הממשלה לפעול באמצעות מנגנון התקציב ההמשכי, אשר כאמור לעיל, כפוף למגבלות שונות בנוגע לאופן הקצאת הכספים (סעיף 3ב לחוק יסוד: משק המדינה). הסדרים אלו משקפים את התפיסה לפיה "התקציב הוא אחד מן העמודים המרכזיים שעליהם נשען הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה" (עניין בר-און, בעמ' 316) וכי "כספי התקציב הם כספים של הציבור, המוחזקים בידי הממשלה בנאמנות לטובת אזרחי המדינה ותושביה" (בג"ץ 8749/13 שפיר נ' שר האוצר, [פורסם בנבו] פסקה 22 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (13.8.2017) (להלן: עניין שפיר)). לפיכך, כבר נקבע בעבר כי "נושא התקציב ואישורו אינו עניין טכני, בחינת מה לי כך מה לי אחרת, אלא עניין מהותי