עוד טוענת הכנסת כי "במשפט החוקתי הישראלי אין לבית המשפט מקור סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על תוצרי הרשות המכוננת", וכי אין מקום להכיר בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת כמסגרת כללית להפעלת ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד. זאת, שכן בהיעדר חוק-יסוד: החקיקה, המבחן לזיהוי חוק יסוד הוא מבחן צורני. הכנסת מוסיפה וטוענת כי ככל שדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת הוכרה בעבר – בבג"ץ 4908/10 בר-און נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(3) 275
--- סוף עמוד 16 ---
(2011) (להלן: עניין בר-און) או בבג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.2017) (להלן: עניין המרכז האקדמי) – היה זה בהקשר הספציפי של הוראות שעה שעיגנו תקציב דו-שנתי, ולא ניתן להקיש מכך לקיומה של דוקטרינה כללית-רוחבית לעניין זה. לחלופין וככל שדוקטרינה כללית כזו אכן מוכרת במשפט הישראלי, הכנסת טוענת כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים הנדירים המצדיקים את הפעלתה. זאת, לגישת הכנסת, משום שדוקטרינה זו מתמקדת בפגמים טכניים, מנהליים או פרוצדורליים שנפלו בשימוש בסמכות המכוננת, בעוד שטיעוני העותרים מכוונים נגד תוכנה של הוראת השעה. הכנסת אינה חולקת על כך שהוראת השעה נושא העתירות היא "חקיקת יסוד חריגה". אך למרות זאת אין מדובר, לגישתה, באותם מקרים "החריגים ביותר ובחוק המזעזע את אמות הספים של המבנה החוקתי והדמוקרטי כולו ומאיים למוטט אותו".
19. משיבי הממשלה סבורים אף הם כי יש לדחות את העתירות. לגישתם, הסעד המבוקש על ידי העותרים – התערבות בחקיקת יסוד – הוא סעד כבד-משקל שעולות ממנו סוגיות מורכבות, לגביהן לא הונחה בעתירות תשתית עיונית מספקת. מכל מקום, כך משיבי הממשלה, לנוכח התפזרות הכנסת אין סעד אופרטיבי שניתן לתתו בעת הזו ואל השאלות העקרוניות שמעלות העתירות ניתן יהיה להידרש בעתיד, כאשר הן תתעוררנה בהליכים בעלי נפקות מעשית. משיבי הממשלה מוסיפים כי הוראת השעה נטועה כולה בנסיבות המיוחדות שאפפו את חקיקתה ולפיכך יש ערך תקדימי מוגבל בלבד להכרעה בסוגיה זו לגופו של עניין.
אשר לדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, מדגישים משיבי הממשלה כי בעבר נקבע שהמבחן לזיהוי חוק יסוד הוא המבחן הצורני; כי בעניין המרכז האקדמי אמנם נקבע כי נעשה שימוש לרעה בסמכות המכוננת, אך לא הייתה תמימות דעים בין חברי ההרכב בנוגע לאופן שבו יש לבחון את התקיימותו של שימוש לרעה; וכי אף שבפסק הדין בעניין המרכז האקדמי ניתנה התראת בטלות, זו לא מומשה בסופו של דבר. עוד טוענים משיבי הממשלה כי הקושי בקיום ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד מתעצם על רקע המפעל המתמשך לכינון החוקה בישראל והיותה של החוקה הישראלית בשלבי גיבוש. ממילא, כך משיבי הממשלה, במקרה דנן לא נפל פגם בעצם השימוש בהוראת שעה לשם תיקון זמני לחוקי-היסוד, וודאי שאין מדובר בשימוש לרעה בכותרת של חוק-יסוד. זאת, לטענתם, בשל התקיימותן של נסיבות חריגות ביותר, ובכללן משבר פוליטי, בריאותי וכלכלי חסר תקדים, אשר הצדיקו פתרון נקודתי