16. הדיון בהתנגדות התקיים ביום 2.2.2021, ובמהלכו טענו המשיבים כי התפזרות הכנסת מהווה שינוי נסיבות משמעותי, אשר בגינו הפכו העתירות לתיאורטיות. כמו כן ציינו המשיבים כי ביום 29.12.2020 נערך תיקון קבוע לשיטת המידוד של התקציב ההמשכי, אותו פירטנו לעיל, ואי לכך ספק אם תידרש בעתיד קביעת הוראת שעה הדומה לזו שבמוקד העתירות דנן. על כן, לגישת המשיבים, אין טעם בקיום דיון בסוגיה אשר לא יהיו לה השלכות לעתיד. העותרים, מנגד, טענו כי מדובר בסוגיה חוקתית ראשונה במעלה המחייבת מתן פרשנות למעמדו הייחודי של חוק התקציב וליחסים בין הכנסת ובין הממשלה בנושא זה, ולו במבט הצופה פני עתיד.
תמצית טענות הצדדים
17. העותרים סבורים כי יש להורות על בטלות הוראת השעה מן הטעם שהיא מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת. בענייננו, כך העותרים, תוקן חוק היסוד "למפרע" כך שהכנסת ה-23 דחתה את מועד התפזרותה שלה, תוך הפיכת הממשלה לגורם שמנהל את התקציב לשנת 2020, מבלי שתידרש לאישור הרשות המחוקקת. לגישת העותרים, אי-חקיקת חוק תקציב פוגעת במעמדה של האופוזיציה שכן היא
--- סוף עמוד 15 ---
שוללת ממנה לא רק את האפשרות להשפיע על תקציב המדינה המוצע, אלא גם את האפשרות לפזר את הכנסת ברוב של 60 ח"כים (בשונה מהצבעת אי-אמון רגילה, בה נדרש רוב של 61 ח"כים וכן הסכמה על זהות הממשלה החלופית). העותרים מוסיפים ומדגישים כי מן העובדה שהמועד האחרון להעברת התקציב הועמד על יום 23.12.2020 – שבוע אחד לפני תום השנה האזרחית – ניתן ללמוד שבבסיס הוראת השעה עומדים שיקולים פוליטיים צרים שמטרתם "לאפשר 'נקודת-יציאה' פוליטית אחרת, קודם להשלמת השנה".
אשר לתוספת הכספית שנקבעה בסעיף 2 להוראת השעה, טוענים העותרים כי תוספת זו מהווה "סטייה קיצונית" ממנגנון התקציב ההמשכי, וכי מבחינה מהותית – תכנית הפעולה מהווה למעשה "תקציב" לכל דבר ועניין ויש לפסול אותה בשל ניסיון לעקוף את הדרישה לעיגון התקציב בחוק. לגישת העותרים, אף שבפסיקה נקבע כי המבחן לזיהוי חוק-יסוד הוא מבחן צורני, הלכה זו נשענת על ההנחה לפיה הכנסת לא תעשה שימוש לרעה בסמכותה המכוננת. בענייננו נעשה, על פי הנטען, שימוש לרעה כזה והוא מצדיק את פסילת הוראת השעה.
18. הכנסת טוענת, כאמור, כי בשלב זה – לאחר פיזור הכנסת ה-23; סיום שנת התקציב 2020; ולאחר אישור תכנית הפעולה בנוגע לתוספת הכספית על ידי ועדת הכספים – העתירות הפכו לתיאורטיות ואין עוד הצדקה לבחון את טענות העותרים לגופן. לגישת הכנסת, מדובר בסוגיה הנטועה כל כולה בנסיבות העובדתיות "החריגות והייחודיות" של המקרה הנדון, אשר כללו משבר פוליטי-משטרי שהוביל לקיום שלוש מערכות בחירות רצופות לצד משבר בריאותי-כלכלי שגרם נגיף הקורונה. עוד מדגישה הכנסת כי חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, סברו כי במקרה דנן יש מקום לסטות מן "המשטר הנוקשה" של התקציב ההמשכי, תוך התניית תוקפה של תכנית הפעולה באישור ועדת הכספים.