--- סוף עמוד 21 ---
דיון בראש זה של העתירות (ראו בעניין זה ע"א 6426/13 קבוצת עזריאלי בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים, [פורסם בנבו] פסקה 13 לפסק דיני (25.8.2014)).
25. השיקול הראשון המצדיק דיון בראש זה של העתירות לגופו, נעוץ בעובדה שבמהלך ניהול העתירות התברר כי לפחות בנוגע למקדמות על חשבון כספי התמיכות שחולקו מתוך התוספת הכספית, הדיון – למצער ברמה העקרונית – אינו תיאורטי כלל ועיקר. אין מחלוקת על כך שלפחות חלק מהסכום שהוקצה במסגרת התוספת הכספית חולק ככספי תמיכות למוסדות ציבור שונים. בהקשר זה קובע סעיף 4.3.4 להודעת התכ"ם 1.2.0.6.1 מיום 29.9.2020 שכותרתה "הנחיות לביצוע התקציב בשנת 2020" (להלן: הודעת התכ"ם) כי:
"כתנאי לקבלת המקדמה, מוסד הציבור יתחייב באמצעות מורשי החתימה שלו [...] כי יחזיר למשרד את המקדמה, בחלקה או במלואה תוך 30 ימים הדרישה, אם בסופו של דבר לא תאושר התמיכה או שתאושר תמיכה בסכום נמוך מהמקדמה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, מוסד הציבור יצהיר כי הוא מודע שהאחריות על ביצוע הפעילות הנתמכת בטרם אושרה התמיכה, תהא על מוסד הציבור בלבד".
בהתאם להוראה זו, נדרשו המוסדות הנתמכים לחתום על הצהרה לפיה ככל שלא תאושר התמיכה, הם מתחייבים להשיב את המקדמה שניתנה להם במלואה, בתוספת ריבית החשב הכללי (להלן: מסמך ההתחייבות). טענה זו הועלתה על-ידי העותרים (עמ' 3 לתגובת העותרות בבג"ץ 5969/20 לתשובה המקדמית מטעם המשיבים; עמ' 6-4 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2020) והמשיבים אישרו את הדבר במהלך הדיון ביום 2.2.2021 (עמ' 19 ו-44 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2021). ביחס לסכום המדויק שחולק בהתאם להוראת התכ"ם נותרה עמימות, משום שהמשיבים לא הציגו נתונים ברורים בהקשר זה. אך עיון במסמכים שצירפו המשיבים לתגובותיהם מעלה כי למעלה מחצי מיליארד שקלים שולמו במסגרת כספי תמיכות בין החודשים ספטמבר-דצמבר 2020, ובסכום זה, שהינו סכום משמעותי לכל הדעות, נכללו גם המקדמות.
לגישת משיבי הממשלה, משהסתיימה שנת הכספים 2020 ומשחולקו המקדמות וכן כספי התמיכות ונעשה בהם שימוש – לא ניתן לדרוש כספים אלו בחזרה ממקבלי התמיכות ומדובר במעשה עשוי. ואולם, מסעיף 4.3.4 להודעת התכ"ם
--- סוף עמוד 22 ---
וממסמך ההתחייבות ניתן ללמוד כי חלוקת הכספים שאליהם מתייחס הסעיף אינה יוצרת "מעשה עשוי" שאין להרהר אחריו.
26. שנית, אף אם מדובר במעשה עשוי, נראה כי בניגוד לטענת המשיבים הנסיבות שהובילו לקביעת התוספת הכספית אינן כה חריגות ויש יסוד סביר להניח שהן עלולות להישנות בעתיד בנסיבות שיקשו על ההכרעה בהן ב"זמן אמת". בדיון מיום 2.2.2021 תלו המשיבים את יהבם בהקשר זה בתיקון מס' 11 לחוק יסוד: משק המדינה, אשר עיגן בהוראת קבע את הצמדת התקציב ההמשכי לממוצע שיעורי הגידול באוכלוסייה. לגישת המשיבים, תיקון זה מעיד על הצורך בעדכון מנגנון התקציב ההמשכי כבר בעת חקיקת ההוראות הנוגעות לתוספת הכספית (ראו פסקאות 35-33 לכתב התשובה מטעם הכנסת). צורך זה, לגישת המשיבים, בא על פתרונו משתוקנה שיטת המידוד בהוראת קבע במסגרת תיקון מס' 11, ומשכך לא יהיה צורך בתוספת כספית דומה בעתיד. אלא שבמהלך הדיון לפנינו ביום 2.2.2021, ציינה באת-כוח הכנסת בהגינותה כי אילו זה היה התיקון שנחקק בחודש אוגוסט 2020, היו נוספים לתקציב ההמשכי חמישה מיליארד שקלים בלבד (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2021), בעוד אשר בפועל, על פי סעיף 2 לתיקון מס' 50 מאוגוסט 2020, נוספו לתקציב ההמשכי 11 מיליארד שקלים. מכאן, שהתוספת הכספית מגלמת רק בחלקה את הצורך בעדכון מנגנון התקציב ההמשכי, ולא ניתן לומר שתיקון מס' 11 לחוק יסוד: משק המדינה ייתר לחלוטין את הסוגיה.