סמכות בית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית מכוח דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת
28. במוקד הדיון ניצבת דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, והצדדים חלוקים ביניהם ביחס לתחולתה בשיטת המשפט הישראלית בכלל, ובמקרה הנדון בפרט. לגישת העותרים, עיגון התוספת הכספית במסגרת תיקון לחוק-יסוד ועל דרך של הוראת שעה, מהווה "סטייה קיצונית" ממנגנון התקציב ההמשכי וחוטא לעיקרון הפיקוח הפרלמנטרי על תקציב המדינה. לשיטתם, בהיעדר הצדקה מהותית לכך, יש לראות את הכנסת כמי שעשתה שימוש לרעה בכותרת "חוק-יסוד", באופן המצדיק את בטלות התיקון. המשיבים מצדם סבורים כי אין מקום להכיר בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת כמסגרת כללית להפעלת ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד. לגישתם,
--- סוף עמוד 24 ---
תחולתה של דוקטרינה זו טרם הובררה עד תום בפסיקה והיא מעלה קשיים לא מבוטלים מעצם טבעה ומהותה. עוד טוענים המשיבים כי אף אם תוכר סמכותו של בית משפט זה להפעיל ביקורת שיפוטית מכוח דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, סמכות זו מצומצמת וחריגה ביותר – והמקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים הנדירים המצדיקים את הפעלתה.
29. דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת עניינה בזיהוי הנורמה העומדת לדיון כנורמה מסדר הנורמות החוקתיות. עד כה כוננה הכנסת, בכובעה כרשות מכוננת, שלושה-עשר חוקי יסוד אשר מסדירים, בין היתר, את כללי המשטר, חלוקת התפקידים והסמכויות בין רשויות השלטון, וכן את מערכות היחסים בינן ובין עצמן ובינן ובין האזרח (עניין המרכז האקדמי, פסקה י"ט לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') רובינשטיין; מאיר שמגר "חוקה עכשיו או באחרית הימים" ספר ברנזון כרך שלישי: גולל 83, 98 (אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים, התשס"ז)). הגם שחוקי היסוד נבדלים זה מזה באופן ניסוחם ובתוכנם, אין חולק כי ככלל עניינם הוא בקביעת עקרונות וערכי יסוד של מדינת ישראל, ורעיון זה עובר כחוט השני בהוראותיהם. הנחה זו, לפיה הסמכות המכוננת ניתנה לכנסת לצורך קביעת הסדרים "קונסטיטוציוניים במהותם" (אריאל בנדור "המעמד המשפטי של חוקי-יסוד" ספר ברנזון כרך שני: בני סברה 119, 141-140 (אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים, התש"ס) (להלן: המעמד המשפטי של חוקי-יסוד); וראו גם יניב רוזנאי "שימוש לרעה בחוק יסוד" ספר רובינשטיין 1349, 1375 (2021) (להלן: רוזנאי)) – היא העומדת ביסוד דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת.