66. סיכומם של דברים: על פי המהלך הדו-שלבי שהצעתי – הפוסע בדרך שאותו החל בית משפט זה להתוות בעניין בר-און ובעניין המרכז האקדמי – יש לבחון את סיווגה של הנורמה על פי אמות מידה המאפיינות נורמה חוקתית (שלב הזיהוי). אך גם אם היא אינה עונה על אמות מידה אלו, יש מקום להוסיף ולבחון שמא קיים טעם מבורר המצדיק את עיגונה של הנורמה הנבחנת בהסדר חוקתי (שלב הצידוק). חברתי העלתה הסתייגויות מאמת המידה הנוגעת להתאמת הנורמה למארג החוקתי בשלב הזיהוי, והציעה תחתיה אמת מידה של "מובחנות". כמו כן, סבורה חברתי כי השלב השני של הבחינה שהצעתי, הבודק את קיומו של צידוק כאמור, אין לו מקום. מנקודת מבטה, המבחן הדו-שלבי מרחיב את הביקורת השיפוטית בעוד שהמבחן החד-שלבי המוצע על-ידה מצמצם אותה. דעתי שונה, ומן הטעמים שעליהם עמדתי לעיל אני סבורה כי הגמישות המובנית במבחן הדו-שלבי, משמיעה לנו יתר ריסון ואיפוק בקיום הביקורת השיפוטית מתוקף הדוקטרינה של שימוש לרעה בסמכות המכוננת.
במקרה דנן ואף שדרכי הניתוח של חברתי ושלי התפצלו כמתואר לעיל, הגענו בסוף הדרך לאותה תוצאה עצמה והיא – כי מדובר במקרה קצה של שימוש לרעה בסמכות המכוננת.
סוף דבר
67. שנת 2020 – השנה שבה הכה בעולם ובנו נגיף הקורונה וגבה מחיר יקר בחיי אדם ובכלכלה – לא האירה פנים גם למשפט החוקתי בישראל. מדינת ישראל הייתה – ועודנה – שרויה במשבר פוליטי חסר תקדים, ונראה כי חוקי היסוד, כמו גם תקציב המדינה, הפכו לכלי משחק במשבר זה. הכנסת, בכובעה כרשות המכוננת, קבעה זה מכבר את נקודת האיזון ולפיה אם נגזר, בצוק העיתים, לפעול ללא תקציב מדינה מאושר, על הממשלה לפעול בהקשר זה באופן מוגבל ומצומצם בהתאם להוראות הקבועות בחוק יסוד: משק המדינה. תחת זאת, אושרה במקרה דנן הוראת שעה המיטיבה עם הממשלה ה-35 בלבד, בדרך של הגדלת תקרת התקציב ההמשכי, וזאת ללא כל צידוק או הסבר ענייני. הימנעותם של המשיבים מאישור תקציב מחד גיסא,
--- סוף עמוד 45 ---
והכשרת הוצאה ממשלתית רחבה (ובכלל זה חלוקתם של כספים קואליציוניים) כאילו אושר תקציב מאידך גיסא – מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת, שאין לקבלו.
עם זאת, בשים לב לכך ששנת הכספים 2020 הסתיימה זה מכבר; כי נציג משרד האוצר טען בדיון ביום 2.2.2021 שהרוב המוחלט של התוספת הכספית חולק; כי הכנסת ה-23 התפזרה והכנסת ה-24 אך הושבעה; וכי מקבלי המקדמות בהתאם להוראת השעה לא צורפו כמשיבים ולא קיבלו הזדמנות לטעון בפנינו לעניין השבתן, אני סבורה כי מבלי למעט מחומרת השימוש לרעה בסמכות המכוננת במקרה דנן, יש להסתפק ב"התראת בטלות", ולקבוע כי לא ניתן לתקן את חוק יסוד: משק המדינה כך שתוגדל תקרת התקציב ההמשכי לצורך מימון מטרות שאינן עולות בקנה אחד עם תכליתו של מנגנון זה וללא צידוק מספק, וכי ככל שכך ייעשה בעתיד – צפוי התיקון להתבטל על פי ההתראה הנוכחית.