68. לפיכך, אציע לחבריי כי נורה על "התראת בטלות" כמפורט לעיל. עוד אציע לחבריי כי נחייב את משיבי הממשלה לשאת בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורכי דינם, בסך של 7,500 ש"ח לכל עתירה.
ה נ ש י א ה
השופט נ' סולברג:
1. מוטב לה, להוראת השעה הנדונה, אלמלא באה לעולם. על התיקון החקיקתי הזה, שעשתה הכנסת בחוק יסוד: הכנסת, ובחוק יסוד: משק המדינה, ראוי לומר "לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי" (= לתקן שלחתיך ולא לעוות; בבלי, כתובות צט, ע"ב). יותר משתַּקָּנָה יש בהוראת השעה, קַלְקָלָה יש בה; זילות כלפי חוקי-היסוד. אני מצטרף לדברי הביקורת החשובים שכתבה חברתי הנשיאה א' חיות בחוות דעתה; גם על כורח הנסיבות המעיקות באותה תקופה ועל אילוצי-השעה יש לתת את הדעת, גם על מגבלות הפוליטיקה ותחבולותיה, ואכמ"ל.
2. אף על-פי כן, חרף הביקורת, לא מצאתי טעם טוב דיו להעתר לעתירות, כאשר הסעד שנתבקש בהן הריהו תיאורטי בלבד, צופה פני עתיד. התיקון מושא העתירות – הפך זה מכבר 'מעשה עשוי'; פג טעמו, נס ליחו, נָמַר ריחו. אם נורה כמבוקש בעתירות על הפיכת הצו על-תנאי למוחלט – "בית חרוב נחריב, קמח טחון נטחן" (בבלי, סנהדרין
--- סוף עמוד 46 ---
צו, ע"ב). אין זו דרכנו על דרך הכלל, על אחת כמה וכמה שלא נכון לנהוג כך בשעה שמבקשים מאיתנו להוציא תחת ידינו סעד הנוגע לאושיות המשטר החוקתי, תוך עשיית שימוש תקדימי בדוקטרינה של 'שימוש לרעה בסמכות המכוננת'. לפיכך, אני מצטרף לעמדתה של חברתי הנשיאה א' חיות, כי משהתפזרה הכנסת ה-23 בשל אי-העברת חוק התקציב גם במועד הנדחה, הרי שהעתירה בעניין זה היא תאורטית, ודינה להידחות על הסף. ברם, בשונה מעמדתה, גבי דידי, דין זה צריך לחול גם ביחס לאותה תוספת כספית לתקציב ההמשכי.
דיון בעתירה תיאורטית – האם, מתי, או 'זמנה עבר'; הכלל, טעמיו וחריגיו
3. הלכה ידועה, מושרשת ומוכרת היטב, כי אין בית המשפט נכון להידרש לעתירה תיאורטית, וליתן סעד שאינו אקטואלי. הובהר לא אחת, כי אין נפקות לעניין זה, בין עתירה שבאה לפִתחו של בית המשפט בהיותה תיאורטית, לבין עתירה אשר היתה מעשית בעת שהוגשה, אלא שבמהלך ההתדיינות בה – הפכה תיאורטית (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999) (להלן: עניין צמח); בג"ץ 4380/07 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פסקה 7 (30.8.2009)). על דרך הכלל יֵאמר – בית המשפט אינו נותן פסק דין, שאין לו השלכה מעשית קונקרטית.