--- סוף עמוד 51 ---
היסוד, בטלות אם כן, מתוכן הן. מה טעם אפוא כי נורה על ביטולן, כפי בקשת העותרים, לאחר שכבר פסו ועברו מן העולם?!
13. צודקת חברתי הנשיאה, בדבריה על כך שהוכרו מספר חריגים בהלכה הפסוקה, שבהתקיימם יִדָּרֵש בית המשפט לעתירה גם אם סוגיה תיאורטית גרידא עלתה בגדרה. החשוב לענייננו, הריהו החריג בדבר היזקקות לעתירה אשר קיים חשש ממשי כי עניינה יעלה שוב בעתיד, אך בית המשפט לא יספיק לדון ולהכריע בו בזמן אמת (ראו למשל: בג"ץ 73/85 סיעת 'כך' נ' שלמה הלל – יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 147 (1985)). במצב דברים שכזה, נֵאות בית המשפט להיזקק לעתירה הגם שאינה מעשית בעת הדיון בה, על מנת שלא תחמוק מביקורת שיפוטית, אך בשל דוחק השעה. אלא שלטעמי, בשונה מעמדתה של חברתי הנשיאה, העתירות שלפנינו אינן באות בקהל אותו חריג. הטעם העיקרי לכך נעוץ בנסיבות הקונקרטיות והייחודיות שהובילו לתיקון מושא העתירות. לדידי, אין טעם טוב להניח כי יחזרו על עצמן אותן נסיבות, ונמצא עצמנו ניצבים שוב בפני תיקונים חוקתיים זהים. מעבר לכך, דומני, כי חרף לוח הזמנים הדוחק, שהוא חלק אינהרנטי ממצב הדברים שאופף חוקים אשר תוקפם קצוב בזמן, לא תקצר ידו של בית המשפט מלהושיט סעד נדרש, אם וכאשר תעלה ותבוא שוב הסוגיה לפתחו. אסביר.
14. הוראת שעה, כשמה כן היא; נכונה לשעתה, אך לא לעתיד לבוא. היא מתקבלת על רקע של נסיבות קונקרטיות, אשר דורשות מענה החורג מסדר העניינים הרגיל. המשפט העברי מכיר גם הוא, לעיתים, בסטייה משורת הדין, לצורכי השעה, בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהילים קיט, קכו). כך קובע הרמב"ם: "בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא, וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצוות עשה או לעבור על מצוות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת, או להציל רבים מישראל מלהיכשל בדברים אחרים, עושין לפי מה שצריכה השעה. כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה, כדי שיחיה כולו, כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצוות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם], כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (משנה תורה, ממרים ב, ד). במקום אחר פוסק הרמב"ם: "וכן אם יאמר לנו הנביא [...] לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה מצוה לשמוע לו [...] ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצווה לשמוע להם, ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם, מיתתו בחנק, שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם" (משנה תורה, יסודי התורה ט, ג). יסודן של ההלכות הללו, בדברי