--- סוף עמוד 52 ---
התלמוד (בבלי, יבמות צ, ב): "תא שמע: אליו תשמעון – אפילו אומר לך [הנביא – נ' ס'] עבור על אחת מכל מצוות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה שמע לו! שאני התם, דכתיב: אליו תשמעון. וליגמר מיניה! מיגדר מילתא שאני". הנה כי כן, ממקום שבאנו למדנו, כי כאשר נפסקת הלכה כהוראת-שעה, 'למיגדר מילתא' – חידוש היא, ואין לך בה אלא חידושהּ; ללמד על עצמה יצאה אותה הלכה, אך לא על הכלל כולו.
15. מהתם להכא: בהעדר הוכחה לסתור, אין לנו יסוד להניח כי תחזור על עצמה אותה הוראת-שעה, ש'תפרה' הרשות המכוננת למידותיהן של הנסיבות החריגות והייחודיות שנקבצו ובאו לנו, בשנת 2020. נגיף הקורונה הִכּה קשות בעולם כולו, גם מקומה של מדינתנו לא נפקד במגפה. הצורך להתמודד עם פגעיו הרעים של הנגיף, במישור הבריאותי ובמישור הכלכלי, הכריח את הרשות המבצעת ואת הרשות המחוקקת, לעשות שימוש בכלים מרחיקי-לכת. לא אחת נדרש בית משפט זה לעתירות אשר נסבו על אודות החלטות, תיקוני-חקיקה, וכיוצא באלה פעולות, שנועדו לסייע בהתמודדות עם המצב החריג והמסוכן ששרר בעת ההיא. לצד הטלטלה האוניברסלית, הזדעזע משטרנו החוקתי גם מבית, כאשר משבר פוליטי ממושך, מעיק, חסר תקדים, הובילנו לניהול 4 מערכות בחירות ברציפות, ושמא היד עוד נטויה. בעבוֹר יום הבוחר בפעם השלישית, גם זאת לאחר צליחת מהמורות וקשיים שונים, קמה ממשלה בישראל. חריגה היתה ממשלה זו בנוף החוקתי – ממשלה 'פריטטית', אשר שני מלכים משמשים בה בכתר אחד – ועוד כהנה וכהנה תיקונים ומגבלות ש'נתפרו' לצורך הקמתה. גם על כך נדרש בית משפט זה לומר את דברו, בכמה עתירות שהוגשו בנושא. הנה כי כן, משבר פוליטי חסר תקדים מכאן, נגיף משתולל בלי להבחין בין צדיק לרשע מכאן, ובתווך העם היושב בציון משווע ליציבות-מה ולניהול שגרת חיים סבירה.
16. על רקע הדברים הללו, החליטה הרשות המכוננת ליתן הזדמנות נוספת לכנסת ה-23, ולדחות את המועד האחרון להעברת חוק התקציב לשנת 2020. זהו מהלך חריג, קשייו ברורים ומובנים, והם פורטו היטב בדבריה של חברתי הנשיאה חיות. ככלל, הוראת-שעה כתיקון לחוק-יסוד, מעוררת קשיים ניכרים מעצם טבעם הסותר של שני אלה: חוק-יסוד מזה, והוראת-שעה מזה; תרתי דסתרי. עמד על כך בית משפט זה מספר פעמים בעבר, והרחיבה על כך חברתי הנשיאה בחוות דעתה המקיפה. אלא שכאמור, התיקון נחקק על רקע של מציאות חריגה בכל מובן שהוא. משאֵלו הם פני הדברים, אינני רואה צורך לטעת מסמרות לגבי תוקפו וטיבו של אותו תיקון, משום שאבד עליו הכלח זה מכבר. לעניין זה, הנוגע לראשו הראשון והעיקרי של התיקון, אני מצטרף