עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי למשרד האוצר, הבהיר את משמעות ההצעה:
"מה שאתם מבקשים כרגע זה לדון בשאלה: איך מקצים את מלוא התמיכות במסגרת התקציב ההמשכי לפי
--- סוף עמוד 11 ---
התקציב שהיה שנה שעברה. המשמעות כרוכה בהגדלת התקציב ההמשכי [...]
אתה רוצה לעקוף מספר דברים שנמצאים בבסיס הדיון החוקתי, שאלה סדרי העדיפויות שנקבעים בממשלה ומאושרים בכנסת. חלק מסדרי עדיפויות זה עצם הקצאת הכספים הקואליציוניים" (פרוטוקול ישיבה מס' 117 של ועדת הכספים, הכנסת ה-23, 12-11 (23.8.2020)).
9. המחלוקת בוועדה התמקדה בשלוש שאלות עיקריות: האחת – האם יש להמשיך ולפעול בהתאם לתקציב ההמשכי או שמא לפנות לפתרון חלופי של העברת תקציב ביניים (אפשרות המעוגנת, כאמור, בסעיף 3(ד) לחוק יסוד: משק המדינה ומאפשרת, בנסיבות מסוימות, להעביר חוק תקציב עבור חלק משנת הכספים בלבד); השנייה – האם יש לקבוע פתרון קבע לעניין זה, או להסתפק בהוראת שעה; השלישית – ככל שיש להישאר במתכונת של תקציב המשכי, מהי הדרך הראויה להקצאת הכספים שיתווספו לו: האם יש להותיר את חלוקתם לשיקול דעתו של שר האוצר או הממשלה, או להתנות את החלוקה באישור ועדת הכספים.
10. גורמי הייעוץ המשפטי שנכחו בדיון התייחסו לשאלה הראשונה וציינו כי יש קושי להגדיל את מסגרת התקציב ההמשכי, משום שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו ועם הוראותיו של חוק יסוד: משק המדינה. כך למשל ציין עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי למשרד האוצר:
"הדבר הזה מנוגד לעיקרון שקיים בסעיף 3 לחוק היסוד [חוק יסוד: משק המדינה], לאותו חוק יסוד שאנחנו מבקשים לתקן, שאומר שתקציב המדינה ייקבע בחוק תקציב שמאושר על ידי הכנסת, ויכלול את ההוצאות הצפויות והמתוכננות של הממשלה. עוקפים כאן את הדבר הזה באמצעות יצירת מנגנון חדש - מנגנון שמדבר על תכנית מפורטת שיביאו לאישור ועדת הכספים של הכנסת, לא לאישור המליאה. באופן הזה מייצרים מתכונת של אישור תקציב" (שם, בעמ' 4).
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי), עו"ד מאיר לוין, סבר כי "דרך המלך" במקרה דנן היא אימוץ מנגנון של תקציב ביניים אשר יעבור כחוק באישור הכנסת, אך עו"ד שגית אפיק, היועצת המשפטית של ועדת הכספים (כתוארה אז), השמיעה הסתייגות בהקשר זה וציינה:
--- סוף עמוד 12 ---
"אין ספק שבזמן שנשאר לנו להעביר תקציב – אפשר לקרוא לזה תקציב ביניים, אני לא בטוחה שסעיף של תקציב ביניים מתיישב פה בדיוק [...] אבל אין ספק שהעברת סוג של תקציב בכנסת בשלוש קריאות זה הדבר הנכון ביותר מבחינה משטרית, מבחינה דמוקרטית, מכל הבחינות. בצד הקיצוני השני נמצאת ההצעה שעלתה כאן, להמשיך בתקציב המשכי של 1 ל-12. [...] להמשיך עם חלוקה של 1 ל-12, המשמעות שלה היא שלכנסת אין יכולת לפקח [...] בסופו של דבר, יש פה בעיניי פגיעה בכנסת וגם פגיעה בוועדה שלא תוכל לפקח על הסכומים האלה" (פרוטוקול ישיבה מס' 118 של ועדת הכספים, הכנסת ה-23, 39 (23.8.2020) (להלן: פרוטוקול ישיבה מס' 118)).