"הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה" (ראו: דברי הכנסת 5, 1743 (התש"י). ההדגשה הוספה – ד' ב' א').
נוסחה של ההחלטה מלמד כי חוקי היסוד אמורים להיות פרקים בחוקתה העתידית של ישראל. בהתאם לכך, חוקי היסוד יכולים לכלול רק הוראות שעשויות להיות חלק מחוקה זו, ולא הוראות אחרות שאינן בעלות תכנים חוקתיים. הכנסת לא הוסמכה לעשות שימוש בכוח המיוחד לחוקק חוקי יסוד שלהם מעמד נורמטיבי עדיף שלא בהקשר של כינון חוקתה העתידית של המדינה. הסמכות המכוננת שהוענקה לה, החורגת מגדריה של "הפוליטיקה הרגילה", היא שטר ושובר בצדו. היא מוגבלת להכנת חוקתה העתידית של המדינה. לעומת זאת, הסמכות המחוקקת של הכנסת, המקנה לה מטבע הדברים יכולת להסדיר תחומים נרחבים יותר, נועדה לספק את התוצרים של חקיקה "רגילה". אם כן, בכל מקרה ומקרה שבו נחקק חוק יסוד, יש לבחון האם ההוראות הנכללות בו כוללות תוכן חוקתי.
16. בחינה שיפוטית האם חוק יסוד שנחקק הוא אכן חוק יסוד על-פי אמת המידה שקבעה החלטת הררי, אם לאו, אמורה אפוא להיות, ככל האפשר, בחינה שאינה נושאת מטען ערכי מעבר להנחות יסוד כלליות הנוגעות לשלטון החוק ולהפרדת הרשויות. אל לה להיות מבוססת על העדפת שיקול דעתו של בית המשפט על פני שיקול דעתה של הכנסת. כל חוק יסוד שנחקק יעיד על עצמו – על-פי האמור בו – האם הוא מכוון להיות חלק מן הפרויקט החוקתי אם לאו.
17. אכן, כפי שצוין, המבנה החוקתי המיוחד של מדינת ישראל, שאינו כולל בשלב זה חוקה שלמה ונוקשה, מקנה לכנסת גמישות לשוב ולתקן חוקי יסוד בקלות יחסית כל עוד לא הושלם הפרויקט החוקתי. אף מסקנה זו היא תולדה של ההסדר הקבוע
--- סוף עמוד 72 ---
בהחלטת הררי וזאת לכל הפחות עד אשר, כמצוותה, יאוגדו לבסוף כל חוקי היסוד לחוקת המדינה. אולם, תכליתם של כל חוק יסוד או תיקון לו אמורה להיות תמיד קידומו של הפרויקט החוקתי. ממילא הדבר לא יכול להיעשות לצורך פתרון בעיה נקודתית או קצרת מועד. כך למשל, ניתן ללמוד מן המהלך לתיקונה של שיטת הבחירות והחזרה ממנו. בשנת 1992 הוחלף נוסחו המקורי של חוק יסוד: הממשלה בנוסח חדש שהכיר בשיטה של בחירה ישירה לראשות הממשלה. משמהלך זה הסתבר, לימים, כלא מוצלח מבחינת העושים במלאכה, בשנת 2001 חוק יסוד: הממשלה חזר ותוקן. זוהי דרכו של פרויקט חוקתי הנעשה "בהמשכים". אולם, המאפיין את המהלך המתואר היה התכלית הברורה – בשני המקרים – לקבוע מודל של קבע שישמש למספר בלתי מוגבל של פעמים בעתיד.