18. ומה באשר לצורך לקבוע הסדר בעל אופי של "חירום", בשל התפתחות דחופה או בלתי חזויה? במקרה הרגיל, פתרון למצבי חירום אמור להיעשות במתכונת של הסדר עקרוני המגדיר מנגנון קבע ייעודי לפיו יש לנהוג במצבים אלו. אם מדינת ישראל זקוקה למענה תקציבי לשעת חירום – ומבלי לנקוט עמדה בעניין זה – ניתן לקבוע לכך הסדר בחוק יסוד שייעשה בצורה שקולה ומדודה, ולא כפתרון "אד-הוק". משמעות הדברים תהיה שהסדר זה יהיה הסדר כללי, ולא כזה המותאם בזמנו ובהיקפו לנסיבות הפוליטיות המשתנות.
19. על כך יש להוסיף שמענה למצב חירום אינו חייב להיעשות במתכונת של תיקון בחוק יסוד דווקא. דוגמה מובהקת לכך, שכמו תיקון מס' 50 אף היא מן העת האחרונה, ניתן להביא מ"חוק הקורונה" (חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020) – חוק שכלל הסדרי חירום מיוחדים, מבלי להשפיע על המערך החוקתי (ראו: בג"ץ 5469/20 אחריות לאומית ישראל הבית שלי נ' ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (4.4.2021)). דוגמה רלוונטית נוספת הובאה בעניין בר-און ביחס לחקיקתו של חוק מיוחד במתכונת של הוראת שעה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כחריג לאמור בחוק יסוד: הכנסת, על מנת לאפשר את דחיית מועד הבחירות באותה העת (ראו: חוק הבחירות לכנסת השמינית ולרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשל"ד-1973). הסדר זה נחקק שלא במתכונת של תיקון חוק היסוד עצמו, אלא בחקיקה רגילה. בחירה במתכונת של הוראת שעה במסגרת חקיקה רגילה, להבדיל מחקיקתה כחוק יסוד, שומרת על כבודם ומעמדם של חוקי היסוד. אף כאשר היא חורגת מן האמור בהם היא עשויה להיות תקפה – ככל שהיא עומדת במבחני התוקף
--- סוף עמוד 73 ---
שנקבעו לכך, קרי הרוב הנדרש כאשר קיימת בחוק היסוד הוראת שריון פורמאלית או תנאיה של פסקת ההגבלה – בין שנקבעה בחוק יסוד ובין שהוכרה בפסיקה (ראו: ע"ב 92/03 מופז נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז(3) 793 (2003) (להלן: עניין מופז)). במלים אחרות, באותם מקרים שבהם יחוקק חוק שפוגע בחוק יסוד, למשל בשל דוחק השעה, הוא לא ייחשב בטל מניה וביה, אלא יוכל להיחשב תקף וראוי, ככל שיעמוד במבחניה של פסקת ההגבלה – אם נחקק לתכלית ראויה, יהא הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ויעמוד בדרישת המידתיות. ההרמוניה של המבנה החוקתי שלנו מחייבת להחיל במקרה זה את פסקת ההגבלה השיפוטית, בהתאם לגישה שהוצגה בעניין מופז.