30. אינני סבורה שעמדה זו פוגמת בגמישות של חיי המעשה. נשווה בדעתנו את הדוגמה של חקיקת תיקון לחוק יסוד המאפשר חקיקת תקציב דו-שנתי. אילו נחקק תיקון כזה שלא במתכונת של הוראת שעה, אלא כתיקון קבע לחוק יסוד – עדיין ניתן
--- סוף עמוד 77 ---
היה לחזור ולבטלו בהמשך ככל שסברה הכנסת כי יש מקום באימוץ הסדר חוקתי ראוי ממנו. כל עוד לא הושלם מפעל חוקי היסוד, כל חוק יסוד שנחקק תלוי "על בלימה", הגם שככלל, רצוי שחוקי היסוד לא יהיו נתונים לשינויים תכופים ושחקיקתם תיעשה בכובד ראש. על כן, ההבדל בין הסדר של הוראת שעה לבין הסדר שאינו הוראת שעה מתבטא למעשה בשאלה האם חוק היסוד שנחקק מגדיר עצמו מראש כ"מוצר חד-פעמי" שנועד לחלוף מן העולם ללא צורך בחקיקה נוספת. במובן זה, ובשונה משיטות משפט אחרות שבהן נהוגה חוקה קשיחה ששינויה מחייב עמידה בפרוצדורה נוקשה, במשטר החוקתי הישראלי פוחתת ההצדקה לשימוש בהוראות שעה זמניות. כשלעצמי, אני סבורה שהפרקטיקה של חוק יסוד מסוג הוראת שעה היא בעייתית גם משום שהיא מבטיחה לתומכי התיקון כי הוא נחקק לטובתם בלבד, ולא ישמש כלי בידיהם של אחרים בעתיד. יש בה כדי לעודד חקיקת חוקי יסוד במתכונת שהיא קוניוקטורלית (כך שההסדרים הזמניים מבטאים בעיקר את חסרונותיה של הזמניות, ולא את היתרונות שלעתים יש לה בהקשרים חוקתיים אחרים. להרחבה, ראו: Ozan O. Varol, Temporary Constitutions, 102 CAL. L. REV. 409 (2014)). ההסתייגות מכך אינה שוללת כמובן באופן עקרוני וגורף את האפשרות העתידית לכונן מנגנון חוקתי שיכלול גם הכרה בהסדרים זמניים. ייתכן, כי ברבות הימים, עם חקיקתו המיוחלת של חוק יסוד: החקיקה, תקבל אף סוגיה זו מענה כולל, בדרך שתיקח בחשבון את מגוון ההיבטים של הנושא.
31. כפי שהודגש, במישור המעשי, קביעה כי תיקון לחוק יסוד עולה כדי שימוש לרעה בסמכות המכוננת, אינה מצמצמת את חופש הפעולה של הכנסת לחזור ולחוקק אותו הסדר עצמו במתכונת של חוק (בכפוף לכללי התוקף הנוגעים לתוקפו של חוק בהתאם לחוקי היסוד) או במתכונת של חוק יסוד ללא הוראת שעה, בהתאם לסוג הפגם. בפרפרזה על המימרה הידועה ממקורותינו, הסמכות לחוקק חוקי יסוד אינה אך "שררה", אלא אחריות, שלא לומר "עבדות". סמכות זו הועברה כפיקדון מכנסת אחת לרעותה, מדור לדור, וניתן לעשות שימוש בפיקדון יקר זה אך לתכלית שלשמה היא נועדה – קידום הפרויקט החוקתי. זו הייתה הסמכות שניתנה לאסיפה המכוננת הראשונה. ממילא ברור שכל מי שבא בנעליה אין לו יותר מאשר היה לה.