--- סוף עמוד 87 ---
או התיקון לו, אלא בשאלת קיומו של טעם מבורר לעיגון הוראה במסגרת חקיקת יסוד, חרף המחיר שיש לצעד זה ואשר בא לידי ביטוי בשחיקת מעמדם של חוקי היסוד".
כך, למשל, בעניין בר-און ציינה השופטת מ' נאור (כתוארה אז), כי שינוי חוק-יסוד: הכנסת באמצעות הוראת שעה שהורתה על דחיית מועד הבחירות לכנסת השמינית ולרשויות המקומיות, באופן שהביא להארכת כהונת הכנסת המכהנת, היה בשעתו מחויב המציאות – וזאת בשל מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה בשנת 1973 (בג"ץ 4908/10 ח"כ רוני בר-און נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (7.4.2011), לעיל ולהלן: עניין בר-און).
זאת ועוד. כידוע, חוקי היסוד של מדינת ישראל כוללים בחובם גם הסדרים שמבחינת תוכנם ייתכן שאינם מתאימים להיות חלק מחוקת המדינה; והכוונה היא, למשל, לחוק-יסוד: הכנסת הקובע שורה ארוכה של הוראות פרוצדורליות ומועדים, שלנוכח טיבם נראה שראוי היה להסדירם בחוק רגיל (ראו: עניין בר-און, פסקה 12; יצחק זמיר "חוקי-היסוד בדרך לחוקה" אמנון רובינשטיין ורענן הר-זהב חוק-יסוד: הכנסת 11, 14-13 (פירוש לחוקי-היסוד, יצחק זמיר עורך 1992)). מאחר שחוקי היסוד מפורטים כל כך, עלולים להתעורר מצבים שבהם יהיה צורך לחרוג באופן זמני מהסדר כזה או אחר שנקבע בחקיקת היסוד – ובמקרים מסוג זה תיתכן נחיצותו של שלב הצידוק. ויצוין כי האפשרות לעשות שימוש בערוץ של חקיקה רגילה לצורך שינוי זמני של הוראות פרוצדורליות עלולה להיות מוקשית – שכן כידוע אין לשנות חוק יסוד אלא בחוק יסוד, ולא בחוק רגיל (הנשיא א' ברק ב-ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 407 (1995); להבחנה בין שינוי חקיקת יסוד לבין פגיעה בחקיקת יסוד, ראו: בג"ץ 729/10 תנועת דרור ישראל נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 34 (24.5.2012)).
4. בהמשך לאמור, אוסיף ואבהיר כי לטעמי הפתח שנפתח בשלב הצידוק להכרה בנורמה כמכוננת הגם שהיא נעדרת איזה מבין המאפיינים האלמנטריים של חוק יסוד, הוא פתח צר עד מאוד ואין לעבור בו אלא במשורה. בהינתן מעמדה הרם של חקיקת היסוד, אין להכיר בנורמה "שמתחפשת" לנורמה חוקתית ככזו – אלא ב"מקרים חריגים, קיצוניים וייחודיים" (ראו דברי הנשיאה ד' בינייש בעניין בר-און, פסקה 29).
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עניין לנו בהוראת שעה שנועדה לתקן חוק יסוד. זו "חשודה" מעצם זמניותה ככזו שאינה עונה על מאפייניה של נורמה בעלת