15. ראשית, אף לשיטת מי שימנה את היעדר "היציבות" כסממן המעורר קושי בדרך להגדרת נורמה מסוימת כנורמה חוקתית, הרי שהבעייתיות במקרה זה רובצת על חוק-היסוד "המקורי" (המשתנה באופן תדיר) ולא על הוראות השעה המתקנות, כגון הוראת השעה מושא העתירות שלפנינו. הבעיה היא בגזע של העץ ולא בענפים הצומחים ממנו. כפי שתיארה חברתי השופטת ברק-ארז, מקדמת דנא, בית משפט זה רואה את חוקי התקציב כחוקים אשר מבחינת תכונותיהם הם נחותים אפילו מחוק "רגיל" ומעמדם קרוב יותר למעמד של הוראה מינהלית (ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ, פ"ד יא 695 (1957); וראו גם: בג"ץ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, פ"ד נג(5) 337 (1999); בג"ץ 491/86 עיריית תל אביב-יפו נ' שר הפנים, פ"ד מא(1) 757 (1987)). לא לפלא אפוא ש"ההוראות המינהליות" המצויות בחוקי תקציב שונים זוכות לתיקונים ללא הרף. מכאן ועד לראות בתיקונים שבוצעו בחוק היסוד ביטוי לחריגה בלתי מתקבלת על הדעת מהמשטר החוקתי בישראל כפי שעולה מחוות דעתם של חבריי, מי בלשון רכה ומי בלשון קשה יותר, וממילא כמקור להתערבות שיפוטית חריגה, המרחק הוא מרחק רב.
16. שנית, וזאת עיקר, העובדה שחוקי היסוד ניתנים לשינוי בקלות יחסית, כי ניתן לשנותם ברוב רגיל ואף לבטלם בהינף הליך חקיקה רגיל, וכי אין הליך מיוחד לחקיקתם וממילא לתיקונם, איננה בגדר חידוש. מדובר במצב אשר ניתן לומר כי הוא מאפיין את המבנה החוקתי של שיטת משפטנו. אדרבה, הקלות והפשטות שבהן ניתן לתקן את חוקי היסוד, אף שימשו כטיעון תומך בעניין בנק המזרחי, להכרה בסמכותה המכוננת של הכנסת (ראו גם: אורי אהרונסון "מדוע לא ביטלה הכנסת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? על הסטטוס-קוו כקושי אנטי רובני" עיוני משפט לז 509, 552 (2016) (להלן: אהרונסון)). כפי שהסביר שם הנשיא ברק:
"לסיום ההיבט הדמוקרטי של הביקורת השיפוטית, יש לציין כי כל חוקה קובעת דרכים לשנותה. ככל שדרכים אלו אינן נוקשות, הן מאפשרות לרוב של היום להגשים את שאיפותיו. דרכי השינוי של החוקה משקפות אפוא את האיזון שהחברה מבקשת לקיים בין עבר להווה, בין ערכים ארוכי טווח לבין שאיפות קצרות טווח, בין ערכים למדיניות. דרכי השינוי נקבעות בחוקה עצמה,
--- סוף עמוד 96 ---
והן מעוצבות על-ידי הכוחות הפוליטיים. עד כמה שדרכי שינוי אלה אינן קשות במיוחד, הן מאפשרות לרוב של היום לתת ביטוי לתפיסותיו, ובכך מקהות את חריפותו של הטיעון הסומך עצמו על תפיסה פורמאלית של דמוקרטיה." (שם, עמ' 424; ההדגשות אינן במקור – ד.מ.).