התלות של המנוחה במבקשות היתה כה מוחלטת עד כדי שאפילו ללוויית בנה המנוח מנעו ממנה המבקשות להגיע.
מנגד טענו המבקשות כי טענת המתנגדים באשר להשפעה בלתי הוגנת לא הוכחה, לא הוצגו ראיות באשר למבחני העזר, כך שהמתנגדים לא הרימו את נטל ההוכחה הדרוש לכך שמדובר במעשה חופשי של המנוחה.
המנוחה היתה עצמאית בתפקודה במועד הצוואה, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה ההשכלתית – הכרתית, לא נזקקה לסיוע הזולת, הלכה מידי יום למועדון הקשישים לבדה, אף נסעה בעצמה באוטובוס.
המנוחה היתה בקשר טוב עם בני משפחתה, בקשר עם אנשים ממועדון הקשישים. את היעדר הקשר עם המתנגדים יש לייחס רק להחלטתם.
מבדיקת ארבעת המבחנים המובאים בפסיקה, עולה בבירור כי אף לא אחד מהם התקיים במקרה זה ולכן ברור כי לא התקיימה כל השפעה בלתי הוגנת.
כאמור, צוואת ההמנוחה היא צוואה שנערכה על ידי רשות (נוטריון), העומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה על-פי סעיף 22 לחוק הירושה.
הלכה היא, כי צוואה שלא נפל בה פגם פורמלי ו/או צורני בחזקת כשרה היא, והנטל להוכחת הטענה שצוואה זו דינה להיפסל בשל קיומן של אותן עילות לבטלותה, להן כיוונו המתנגדים, לרבות השפעה בלתי הוגנת, מוטל על כתפי המתנגדים, ולא על מבקשי קיום הצוואה מוטל הנטל לשלול את התקיימות אותם טעמי התנגדות. (ראה: רמ"ש (ת"א) 27644-11-17 מ. מ. ח. נ' ח. מ. {פמ"מ – 26/3/2018}).
אומר כי החזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה, תוך שלילת קיומן של אותן נסיבות שהקימו את החזקה, או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" שבהשפעה חרף קיומן של אותן נסיבות. יחד עם זאת, נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית-המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי, אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום בהבאת ראיותיו לסתור, נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה. (ראה: "עניין בוסקילה", לעיל).
הווה אומר, על מנת להקים חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת שיש בה להעביר את נטל הראיות אל מבקש הקיום, אין די בחשד גרידא אלא נדרשות ראיות משמעותיות המקיימות תשתית ברורה למסקנה האמורה .
נסיבות המצביעות על השפעה בלתי הוגנת הן בין השאר תלות מקיפה ויסודית של אדם בזולתו, היקף התלות ועומקה, גילו, מצבו הבריאותי ומצבו הנפשי של המצווה, הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה ועוד. הוכחת תלות והשפעה בלתי הוגנת, יש בהן כדי לבטל הורשה שניתנה לאדם שבו תלוי המצווה. כל אלה קיבלו משקל נכבד משנבדקה הקמת חזקת השפעה בלתי הוגנת שהעבירה את הנטל להוכיח היעדר השפעה בלתי הוגנת אל המבקש לקיים את הצוואה ולא על מי שמבקש לבטל את הוראות הצוואה.
(וראה: ע"א 423/75 בן נון אלבכרי נ' ריכטר ואח', לא(1) 372 {פמ"מ – 14/11/1976}).
היינו, תלות יסודית ומקיפה של המצווה בנהנה, היה ותוכח, משנה את נטלי ההוכחה.