אמנם בית המשפט נקט בלשון "חובת ההוכחה'", מונח המכוון לנטל המשני של הבאת הראיות, אך הפסיקה בהמשך פירשה זאת ככוונה להעברת הנטל הראשי, הוא נטל השכנוע אשר ולעולם אינו עובר לכתפי מבקש הקיום. הנטל, המועבר עם הקמת החזקה, אינו אלא הנטל להבאת ראיות.
(ראה: "פרשת מרום", לעיל).
לאור האמור, גם אם נתקיימה בין המנוחה למבקשות מערכת יחסים כזו המקימה את חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת, נטל השכנוע לשלילת מרכיבי ההשפעה הנדרשים, שיש בהם כדי לפסול את צוואתה של המנוחה, לא יעבור אל כתפיי המבקשות, למעט נטל הבאת הראיות לצורך סתירת החזקה, בין על דרך סתירת החזקה תוך שלילת קיומן של הנסיבות שהביאו לקיומה, ובין על דרך שלילת קיומו של אלמנט חוסר ההגינות בנסיבות הנטענות.
סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשנ"ה-1965 קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."
הכלל המשפטי אינו קובע כי יש לפסול כל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע מצד מי שנהנה מן הצוואה, אלא שחוסר ההגינות שבהשפעה הוא הפסול, ולא עצם האפשרות לקיום השפעה, וזאת בהתאם למושגים החברתיים המוסריים והערכיים שלנו.
(ראה: שוחט, גולדברג, ופלומין: "דיני ירושה ועיזבון" הוצאת סדן, מהדורה שישית מורחבת, תשס"ה 2005, עמוד 100 וכן "פרשת מרום", לעיל).
כידוע, השפעה בלתי הוגנת הינה אחד מאותם פגמים רעים שיש בהם כדי להביא לפסלות צוואה שערך מנוח, משום שפגימתה הרעה שללה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, באופן שתוכנה לא מהווה ביטוי לרצונו אלא לרצונם של המשפיעים עליו.
בע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה, מט(2) 441 (פמ"מ – 20/7/1995), בית המשפט מבחין בין השפעה כשאלה עובדתית, לבין אי הגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי, יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה, ושאכן הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב.
אם תרצה, תאמר שהדגש אינו על השפעה אלא על אי הגינות.
ועוד, בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, נ(3) 338 (פמ"מ – 4/9/1996), קובעת כבוד השופטת ד. בייניש:
"על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים. מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים - כל אלה יש בהם כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה בו או על חשש מפני קיומו של מצב כזה".