האם הבינה המנוחה את השפה העברית?
מעדותו של עו"ד ששון לפרוטוקול הדיון מיום 9/8/2020, בעמ' 11 עולה:
"ש. באיזו שפה דיברת עם המנוחה?
ת. בדרך כלל בעברית, אבל פה ושם אפשר לזרוק מילה ב.... אני לא יודע אם אתה רואה אותי, אבל אני חלבי, ההורים שלי שניהם דיברו .... שפת הדיבור שלהם .... וההורים שלי כשרצו לדבר ביניהם ושאנו לא נבין אז דיברו ..... אני קצת מבין.
......
ת. הרוב התנהל בעברית, כמובן.
.....
ש. לבית המשפט: אמרת שאמרת שאתה לא מדבר איתה בטלפון ושתבוא למשרד וקבעתם תאריך, מי קבע?
ת. אני והיא. ואז היא דיברה איתי וזה, אז היא אמרה ב....: "..." (....) ובעברית זה "אני רוצה לעשות צוואה". היא אמרה "....". שזה אומר "הכל לשתי הבנות שלי. אבל היא דיברה יפה מאוד בעברית גם.
ש. אז מי מסר לך את כל הפרטים בנוגע לצוואה?
ת. ישבתי איתה כמה דקות. היא אמרה לי בעברית פשוטה "אני רוצה כל מה שיש לי לשתי הבנות שלי".
............
ש. למה, כדי להקל עליה בין היתר, לא הקראת את הצוואה ב....?
ת. אני לא ברמה כזו. גם אני חושב שהיא הבינה מספיק עברית. היא ידעה בדיוק על מה היא חותמת, לית מאן דפליג. היא היתה מאוד נחושה ואת הנקודה הזו ידעה בדיוק לפרטי פרטים, מה היא רוצה.
ש. האם היא גם ידעה לקרוא מה שהיא כתבה?
ת. בוודאי, היא קראה עברית".
מעדותה של הגב' פ. כ., גיסתה של המנוחה, בעמ' 23:
"ש. את זוכרת אולי אם .... ידעה לקרוא עברית?
ת. כן.
......
ש. אם כך, ... לא ידעה לקרוא עברית?
ת. היא ידעה לקרוא, אבל אני אומרת לך שלקרוא קל כמו ישראלי? לא. גם אני לא.
ש. אם .... היתה מקבלת מסמך משפטי,
ת. היא ידעה לקרוא חשבונות, את העירייה, זה כן. היא ידעה לקרוא כמו תינוקת".
ומעדותה של אחות המנוחה, הגברת מ. ז., בעמ' 24:
"ש. א. ידעה עברית כמוך?
ת. כן. אולי יותר טוב.
ש. היא ידעה לקרוא?
ת. כן.
ש. גם ידעה לקרוא בעברית?
ת. כתבה.
ש. לבית המשפט: היא ידעה גם לכתוב?
ת. כן, לקרוא ולכתוב".
מצאתי בתיעוד הרפואי אשר צורף אודות המנוחה וכפי המצויין בחוות דעת המומחה הרפואי (מסמך רפואי מיום 3/1/2013) - "ידעה לקרוא ולכתוב", (מסמך רפואי מיום 13/1/2013) – "אינה דוברת היטב עברית...", אם כי אין משמע הדבר כי לא דוברת ומבינה כלל. "דוברת ... אבל מבינה עברית" (מסמך רפואי מיום 4/8/2013).
יכול אני ללמוד מן העדויות כי המנוחה שלטה בשפה העברית ברמה זו או אחרת, האם ברמה הנדרשת לכתיבת צוואה? אין אני יודע.
יחד עם זאת, צוואת המנוחה אינה צוואה מורכבת ויכול ויתכן כי את מה שנכתב המנוחה הבינה.
עניין צוואתה הקודמת אשר תורגם למנוחה ל...., אין בו דבר וחצי דבר לעניין זה שכן הצוואה נערכה בשנת 1996 ומאז חלפו שנים, בהן יתכן כי המנוחה למדה את השפה העברית ברמה טובה יותר אשר איפשרה לה להבין את האמור בצוואתה.
מן העדויות עולה כי לא כל קרובייה, כמו גם אלו אשר ביקרו עימה במועדון הקשישים ידעו ...., ומן הסתם השיחה ברובה התנהלה בשפה העברית.
אין אני יודע את תדירות הקשר בין המתנגדים לסבתם, העדויות מעידות כי לא היו ביקורים רבים, אך יתכן כי משך השנים, ידיעתה את השפה העברית הלכה והשתפרה עת ניהלה את שגרת יומה בישראל, לבד, דבר אשר הצריך ממנה הבנה טובה יותר.
עוד אומר כי באם כטענת המתנגדים, המנוחה לא הבינה השפה העברית, הכיצד מי מבין נכדיה, המתנגדים תקשרו עימה.
לא נטען כי מי מהם כאשר ביקר את סבתו אם לאו, שוחח עימה ב.....
כך או אחרת וכאמור, צוואת המנוחה אינה מסובכת שעה שכל שנאמר בה – את רכושי רוצה אני להעביר לבנותיי.
עיינתי במסמכים אשר צורפו לתיק ומצאתי בין היתר מסמכים עליהם חתומה המנוחה, כך למשל מסמך משנת 1999, אשר מתאר נכונה את המצב דאז. עוד מצאתי מספר שיקים אשר כנראה המנוחה בעצמה מילאה את פרטיהם ואף את חתימתה.
מכל אלו, לא מצאתי כי המנוחה לא הבינה את השפה העברית, ברמה כזו אשר לא איפשרה לה לדבר ולהבין את מהות צוואתה.
האם נפל פגם בפעילותו של עו"ד ששון?
תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז – 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") קובעת כי במקרים בהם המצווה מאושפז בבית החולים או מרותק למיטתו, לא ינתן אישור על עשיית פעולת המצווה ללא תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה.
מעדותו של עו"ד ששון, לפרוטוקול הדיון מיום 9/8/2020, בעמ' 10, באשר לנסיבות עריכת הצוואה עולה כך:
"ש. איך נולדה הצוואה?
ת. אחר כך, אחרי כמה שנים הצטערתי לשמוע ש... נפטר ואז היא, היא כל הזמן דיברה איתי שהיא רוצה לעשות צוואה. אמרתי לה "תראי, כשתהיי רצינית תדברי איתי" וזה היה בראש שלה, נגיד ככה.
אחרי ש... נפטר אני חושב שהיא דיברה איתי ואמרה לי שהיא רוצה לעשות צוואה, אז אמרתי לה "תשמעי, אני לא אוהב לדבר בטלפון על דברים כאלה, אולי תבואי אלי למשרד?" ואז אני זוכר שזה היה יום קר מאוד והיא באה אלי למשרד ודיברה איתי שהיא רוצה לעשות צוואה. מה שהיא אמרה לי זה שהיא מאוד דואגת לבנות ו...., לפי דעתה, היא נתנה לו והיא רוצה לתת לבנות. שוחחנו פה ושם וקבעתי איתה לבוא אלי למשרד אחרי מספר ימים, לעשות את הצוואה והיא באה, ערכנו את הצוואה, היא חתמה בפניי על הצוואה.
ש. כמה פעמים היא היתה אצלך במשרד?
ת. אני לא יכול לזכור, זה סיפור משנת 2013. לפחות פעם אחת, חוץ מהחתימה.
ש. זאת אומרת, זה כבר פעמיים?
ת. פעם אחת היא דיברה איתי ואחרי מספר ימים לא ארוך היא באה לחתום.
................
ש. לבית המשפט: בת כמה היא היתה בעת עריכת הצוואה, בעת שסיפרה לך?
ת. לפי תעודת הזהות היא ילידת ..., אז בת 83.
.................
ש. במועד עריכת הצוואה הגברת .... היתה בת 83. בגיל הזה לא נהוג אולי לצרף חוות-דעת רפואית?
ת. החוק אומר שאם אתה מחתים צוואה אצלך במשרד אז לא צריך שום חוות-דעת. אם אתה הולך אליה הביתה או לבית אבות אז כן. עצם העובדה שהיא הגיעה אלי ודיברה איתי.
גם זה לא אדם שבא אלי מהרחוב ואני לא מכיר אותו ומבקש צוואה.
ש. לבית המשפט: אבל אנשים משתנים כל הזמן.
ת. מה משתנים? כמה ימים לפני כן דיברנו".
כאמור, לצוואת המנוחה צורף אישור נוטריוני של עו"ד ששון.
טענת המתנגדים, בין היתר בהקשר זה היה כי מעמד הצוואה לא הוסרט ולא הוקלט, ואין לדעת האם המנוחה אכן חתמה, ובכלל כי היה על עו"ד ששון לבקש אישור רפואי המעיד על מצבה של המנוחה.
עו"ד ששון לא דרש מן המנוחה אישור רפואי המעיד על כשירותה לצוואתה ומעדותו עולה כי להתרשמותו המנוחה היתה צלולה. וכך מעדותו, בעמ' 14:
"ש. איך התרשמת מהמנוחה? איך היא הגיעה אליך פיזית, צלילות?
ת. התרשמתי שהיא יודעת בדיוק מה שהיא רוצה. היא היתה אישה דעתנית, הכרתי אותה עוד קודם. היא לא היתה קלה. תראה, היתה לנו היכרות מאוד ארוכה. זה לא שמישהי באה אלי מהרחוב, נכנסת אלי ואומרת לי א', ב', ג'. זו היכרות של כמעט 15 שנה קודם.
..............
ש. שאלת אותה שאלות לגבי מצבה הרפואי?
ת. דיברנו כמו חברים. אני לא חושב שהיא אמרה לי שהיא סובלת ממשהו.
ש. לו היית יודע שבאותה תקופה התחילו או שהיא היתה עם סימנים של דמנציה, היית שואל שאלות נוספות?
ת. אני הייתי מזהה דמנציה, אני מכיר אנשים עם דמנציה. לא זיהיתי שום מושג קל של דמנציה.
ש. לבית המשפט: איך אתה מזהה דמנציה מינורית?
ת. אנשים מתבלבלים בדיבור. היה לי מקרה של דמנציה.
ש. לבית המשפט: בלבול בדיבור יכול להיות גם לא לדמנטיים.
ת. בעיקר שכחה, פרטים של דברים ושמות. היה לי פעם סיפור עם אדם שבא לדבר איתי, אדם שהכרנו הרבה שנים ושכח מי אני.
...............
ש. לבית המשפט: כשאדם מתבגר אז הוא נחלש. אתה ראית את ההיחלשות הזו? היחלשות זה לא פסלות דין או אי כשרות לעשות פעולות משפטיות, אך זו חובה מוגברת לשים לב.
ת. מנטלית היא דיברה איתי פנים אל פנים והביעה את דעתה".
אכן וכאמור, הדין מחייב את הנוטריון לבקש אישור רפואי רק כאשר המצווה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו.
המנוחה לא היה מאושפזת בעת עריכת צוואתה, אף לא היתה מרותקת למיטתה.
כפי הנטען על ידי המבקשות ומעדותו של עו"ד ששון, אף לא נסתר על ידי מי מבין המתנגדים, המנוחה הגיעה בכוחות עצמה למשרדו של עו"ד ששון, מלווה במי מבנותייה.
הפסיקה הרחיבה את משמעות הביטוי "מרותק למיטתו" שבתקנה 4 לתקנות הנוטריונים וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה.
(ראה: עמ"ש (ירושלים) 13612-12-12 דרוויש נ' דרוויש {פמ"מ – 15/7/2013}).
לאור הפרשנות המרחיבה אותה העניקה הפסיקה למונח "מרותק למיטתו", טוב היה יותר כי עו"ד ששון אשר שימש במקרה זה כנוטריון, אשר בפניו אשה בת למעלה מ – 80 שנה, "סיפור משפחתי" המוכר לו, נסיבות עריכת הצוואה ועוד, כי יעמוד על קבלת תעודה רפואית אודות המנוחה בטרם יעניק אישור עשיית צוואה נוטריוני, בפרט ולנוכח הכרותו את המנוחה והנסיבות כפי שהוזכרו.
תעודה רפואית שכזו, אף שאינה מחוייבת על פי דין, יש בה כדי לסייע בהסרת כל ספק, בדבר גמירות דעתו של המצווה ואת חופש רצונו, שהמסמך ישמש כצוואה.
מכאן, סבור אני כי היה תמרור אשר ביקש אישור רפואי המעיד על מצבה של המנוחה, בטרם עריכת הצוואה וחתימה, אם כי אין הדבר משמעו כי נפל פגם בצוואה במובנו של החוק.
גם אם נפל פגם בהקשר זה, אין בפגם זה לבטל את הצוואה, אלא רק להטיל על המבקשות להסתמך על הצוואה, את החובה להוכיח את גמירות דעתה של המנוחה בעת שחתמה על צוואתה, כך גם בטענות כמו השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של המבקשות.
(ראה: ע"א 1395/02 נסקה נ' האפוטרופוס הכללי, נט(5) 49 {פמ"מ – 4/1/2005}).
עוד, סעיף 25 לחוק הירושה, מאפשר קיומה של צוואה, על אף הפגמים שנפלו בה, חרף היותה פגומה, ככל שהתקיימו מרכיבי היסוד בצוואה ובית המשפט שוכנע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה.
לבסוף חלק זה, על מנת לבדוק את טענת הזיוף (אשר לא נטענה באופן ישיר כלפי חתימת המנוחה), הורתי ביום 19/11/2018 על מינוייה של הגברת איה שוחט כמומחית בית המשפט להשוואת כתבי יד (להלן: "המומחית"), על מנת לחוות דעתה בשניים:
1. האם חתימת המנוח – .... ז"ל (בנה של המנוחה ואביהם של המתנגדים) על מסמך הערת האזהרה, חתימתו היא.
2. עניין מקוריות צוואתה של המנוחה.
המומחית הגישה את חוות דעתה ביום 26/12/2018, אף השלימה מענה לשאלות הבהרה מצד המתנגדים.
בחוות דעתה ציינה המומחית את המסמכים אשר עמדו לנגד עיניה בבדיקתה.
וכך עולה מחוות דעת המומחית:
"תוצאות הבדיקה – ממצאים ומסקנות:
4. החתימה א' בצוואה השנויה במחלוקת
ערכתי ניתוח של תכונות הכתיבה בחתימה א' ובדוגמאות חתימה להשוואה של הגב' ...., והשוויתי ביניהן. מצאתי התאמות בתכונות כתיבה כגון: קו הכתיבה ושטף הכתב; שיפוע החתימה; גודל כללי ופריסה בשטח, התחלות כתיבה וסיומי קווים; מבנה התנועות, כיוון כתיבתן והמיקום היחסי שלהן.
בדוגמאות להשוואה קיימות חתימות מקוצרות בהן אין ייצוג לכל אותיות השם. לא מצאתי בדוגמאות להשוואה חתימה שלא קיימת בה האות O בצורה ברורה כמו בחתימה א'.
מסקנתי מממצאי הבדיקה היא כי סביר מאד שהחתימה א' בצוואה שבמחלוקת נכתבה על ידי המנוחה הגב' .....
5. חתימות ב', ג' במסמכי טאבו השנויים במחלוקת
ערכתי ניתוח של תכונות הכתיבה בחתימות ב', ג', ובדוגמאות חתימה להשוואה של מר ...., והשוויתי ביניהן. מצאתי אי התאמות בתכונות הכתיבה, כגון: מהירות הכתיבה ושטף קו הכתיבה; מיקום התחלת הכתיבה ,? כיוון וצורת הלולאה השמאלית; התחלות כתיבה וסיומי קווים; מבנה כללי של החתימות והתנועות המרכיבות אותן.
מסקנתי מממצאי הבדיקה היא כי קיימת אפשרות סבירה ששתי החתימות ב', ג' במסמכי טאבו שבמחלוקת לא נכתבו על ידי המנוח מר ....."
חוות דעת זו קובעת כי החתימה על גבי הצוואה נשוא המחלוקת נכתבה על ידי המנוחה, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בכך.
בסיכומים אותם הגישו המתנגדים לא הועלתה טענת זיוף חתימת המנוחה ונראה כי טענה זו נזנחה.
משכך, ולאור ממצאי חוות דעת המומחית, הטענה לפיה חתימת המנוחה על גבי צוואתה זוייפה, נדחית.
כשרותה של המנוחה, יכולתה לערוך צוואה ולהבין את טיבה
המתנגדים טענו כי סמוך למועד עריכת הצוואה, מצבה הרפואי של המנוחה החמיר וזיכרונה החל לבגוד בה, דבר אשר אף מפורט בחוות דעת המומחה. המומחה ציין כי לא היה בפני די חומרים כדי להתייחס למצבה הנפשי של המנוחה שהיה ירוד בשל העובדה שרק איבדה את בנה, ומכאן כי אין ביכולתו לחוות דעתו לגבי מסוגלותה של המנוחה לערוך את צוואתה במועד עריכתה.
כמו כן טענו הם כי חוות דעת המומחה הרפואי אינה מתייחסת לאי ידיעת המנוחה את השפה העברית.
מנגד טענו המבקשות כי המומחה הרפואי קבע כי המנוחה היתה כשירה בעת בה חתמה היא על
צוואתה.
סעיפים 1 ו – 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובעים כך:
"כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".