פסקי דין

עא 1839/19 פקיד שומה כפר סבא נ' שלמה ריזמן - חלק 11

14 יוני 2021
הדפסה

--- סוף עמוד 65 ---

בשיעור השווה לסכום ששילמה לריזמן עבור המוניטין האישי שלו – אפשרות שבכל הכבוד, אפילו היתה ממצא עובדתי, איננה מתקבלת על הדעת, כעניין של שכל ישר.

13. על כל פנים, כעולה מנימוקי הערעור שהגיש ריזמן בבית המשפט המחוזי, מתווה אפשרי זה, לביצוע העסקה כשתי עסקאות נפרדות – נבחן, נשקל, ולבסוף נדחה. זאת משום שביצוע העסקה באופן הזה טמן בחובו סיכונים, שאלביט וריזמן לא רצו ליטול על עצמם: עסקה נפרדת של רכישת המניות מריזמן – צריכה היתה להיות מאושרת לפי כללי אישור עסקאות עם בעלי עניין, כך שהיה נפתח לבעלי המניות מהציבור פתח להתנגד לה; ורכישת המניות מבעלי המניות מהציבור – צריכה היתה להעשות בדרך של הצעת רכש, מתווה שגם הוא לא היה רצוי מבחינת אלביט.

14. בנקודה זו מתחדדת המחלוקת שלפנינו. לשאלה אם הצליח ריזמן להוכיח כי הוא נכנס בגדר החריג שנקבע בעניין אינווסט – כן או לא – קודמת שאלה אחרת: האם, בהינתן המסגרת המשפטית שנבחרה לביצוע העסקה, יש לו פתח לטעון למכירה של נכס כלשהו, זולת מניותיו. לדעתי, התשובה לכך שלילית. אפילו נניח, מבלי לטעת מסמרות בדבר, כי ריזמן יכול היה למכור מוניטין אישי אגב מכירת מניותיו, כפי שאירע בפרשת שרון שנדונה בעניין אינווסט, הרי שאין להסיק מכך, כי הדבר אפשרי בהכרח גם במתווה שבו בוצעה העסקה בסופו של דבר.

15. כאמור, הקונסטרוקציה המשפטית קובעת כי המחיר ששולם לריזמן, היה שווה למחיר ששולם לכל בעל מניות, בהתאם לשיעור האחזקה במניות. אמנם, כממצא עובדתי נקבע, כי אלביט הסכימה לשלם לבעלי המניות מהציבור סכום כסף בשיעור גבוה יותר מזה שהיתה מוכנה לשלם אילו היתה נערכת העסקה כשתי עסקאות נפרדות. אולם נכונות זו של אלביט, הגם שאיננה מוטלת בספק, אין בה כדי לשנות את העובדה, שמבחינה קניינית כל אשר היה לבעלי המניות מהציבור למכור – הריהן מניות. אכן, אלביט וריזמן היו חופשיים לקבוע את המסגרת המשפטית לביצוע העסקה, כמו גם להסכים על המחיר שישולם לבעלי המניות; אולם חופש זה, לעיצוב העסקה ביניהם כראות עיניהם, לא כולל את הזכות להתנות על טיב הממכר שמכרו בעלי המניות מהציבור.

16. מסקנה זו האחרונה, היא שחורצת את דינו של ריזמן לצרכי מס: אם כל סכום כסף ששולם לבעלי המניות מהציבור ניתן עבור מניותיהם, ואם כל מניותיו של ריזמן

--- סוף עמוד 66 ---

נמכרו במחיר זהה למניותיהם של בעלי המניות מהציבור – הרי שלא נותר כל הפרש בין סך התשלום ששולם לריזמן, לבין מכפלת המחיר למניה במניותיו; המסקנה ההגיונית המתבקשת – הריהי כי כל אשר מכר ריזמן במסגרת העסקה היה מניות, ותו לא. מסקנה זו איננה אלא פועל יוצא של המסגרת המשפטית שנבחרה לביצוע העסקה, כפי שהוסכם על דעתו של ריזמן, לאחר ששקל את מירב השיקולים. אכן, מתווה העסקה נשא עמו תועלת בתחום דיני התאגידים; תועלת שבגינה אמנם התרצתה אלביט והסכימה לשלם מחיר גבוה יותר לבעלי המניות מהציבור, אך בה בעת נשאה עמה השלכות שליליות במישור נטל המס, למצער לגבי ריזמן, כאשר כבלה את מחיר מניותיו למחיר מניותיהם של בעלי המניות מהציבור. הבחירה במבנה זה של העסקה מחייבת אפוא לראות את ריזמן כמי שמכר מניות בלבד; בנסיבות, זה דינו לצורך קביעת שיעור חבותו במס, ושאלות בדבר מכירת המוניטין האישי שלו, או כיוצא באלה התחייבויות – אינן רלבנטיות.

אשר על כן, אני מצטרף לתוצאה שאליה הגיעו חברַי; דין הערעור להתקבל.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסקה 95 לפסק דינו של השופט א' שטיין.

ניתן היום, ‏ד' בתמוז התשפ"א (‏14.6.2021).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

עמוד הקודם1...1011