טענת זיוף חתימת המנוחה
34. בצדק רב דחתה השופטת קמא את טענת זיוף חתימת המנוחה על הצוואה בהסתמך על חוות דעתה של המומחית גבעון.
35. נזכיר כי לאחר דחיית הבקשה לפסילת המומחית וחוות דעתה (שנדחתה בצדק על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 16.3.2020), לא ביקשו המערערות לחקור את המומחית, ולמצער לשלוח לה שאלות הבהרה.
נאמר בפסיקה לא אחת כי הימנעות מחקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו מחזקת את כוחה הראייתי, וניתן גם לקבלה כהסכמה לאימוץ מסקנות המומחה [יעקב קדמי על הראיות הדין בראי הפסיקה, חלק שני, (2009), בעמ' 964; ע"א 214/68 אהרון נ' אדרי, פ"ד כב (2) 858 (1968) 859; עמ"ש (חי') 18465-11-20 א' ש' נ' ג' ש' (8.3.2021)].
36. לא זו אף זו – בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פד"י מ"ז(3) 240, 261 (להלן: "ענין בנק הפועלים"), ציין בית המשפט העליון כי קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני, כדלקמן:
א. באמצעות עדות ישירה של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.
ב. באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.
ג. על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך.
במקרה דנן, מעבר לחוות דעת המומחית שאישרה את אמיתות חתימתה של המנוחה על הצוואה, העיד עו"ד גולדנברג על חתימת המנוחה על הצוואה בפניו (עמ' 58 לפרו' שו' 7-11). בעדותו זאת נתנה השופטת קמא אמון.
בכך חיזוק משמעותי לאמיתות חתימת המנוחה, בהתאם לחלופה הראשונה של ענין בנק הפועלים, וחיזוק קביעת בית משפט קמא בדבר אמיתות חתימתה של המנוחה על הצוואה.
לכן אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, בדבר הוכחת אמיתות חתימתה של המנוחה על הצוואה.
צלילות המנוחה
37. בצדק דחתה השופטת קמא את טענות המערערות בדבר אי-צלילותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה.
בנדון ציינה השופטת קמא בפסקה 27 לפסק הדין כי:
"מהעדויות שנשמעו ומהראיות שהוגשו עלה כי בעת החתימה על הצוואה, הייתה המנוחה עצמאית מבחינה שכלית הכרתית. ראו בהקשר זה עדות עו"ד אילן גולדנברג, שהעיד כי המנוחה הייתה צלולה וחדה. עמוד 57 שורה 24, עמוד 58 שורות 3-7 וגם 59 שורות 27-30, שם העיד כי 'מה שהיה חשוב מבחינת המנוחה זה להפריד, שהצד של הבת של יקבל כספים והצד השני יהיה לו את כל העניין של הנכסים...'. ראו גם עדות נתבעת 1 בעמוד 37 שורות 24-34 שלא נסתרה. וראו מסמך רפואי מיום 27/10/2018 שצורף לתצהיר התובעת מת/6 וסומן נספח 1. שם נכתב כי המנוחה צלולה - אין בחתימתו על נתבע 2, אשר הוא רופא במחלקה פנימית בביה"ח ..., לפגוע במשקל מסמך זה. ניידות המנוחה בכיסא גלגלים אינה מונעת ממנה עצמאות השכלית".
סבורני כי עסקינן בקביעת ממצאי מהימנות ועובדה שאין הצדקה להתערב בהם.
38. ודוק – בקביעת צלילות דעתה של המנוחה בעת עריכת הצוואה נתנה השופטת קמא משקל רב לעדותו של עו"ד גולדנברג, שהעיד כי המנוחה בפגישותיה עימו הרשימה אותו כ"אישה מאוד חדה ובהחלט חריפה" (עמ' 54 לפרו' שו' 5), וכי "הצוואה יש בה פרטי פרטים ברזולוציה ספציפית, זה הכל ממנה" (עמ' 54 שו' 6). כך נשזר לאורך עדותו של עו"ד גולדנברג (ראו הציטוט בסעיף 37 לעיל).
עו"ד גולדנברג כל כך התרשם מצלילות וחדות דעתה של המנוחה, עד שלא ראה צורך לדרוש חוות דעת פסיכוגריאטרית טרם עריכת וחתימת הצוואה (עמ' 58 לפרו' שו' 3-6).
39. הסתמכות בית משפט קמא על התרשמות עורך הדין שערך את הצוואה והתרשם במישרין מן המנוחה בשאלת צלילות דעתה אינה "קלוטה מן האויר", ומעוגנת בפסיקה.
ראו למשל:
ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פד"י נד(2) 215, 219-220 (להלן: "ענין שוורץ").
40. אם בכך לא סגי – המערערות לא צירפו כל מסמך, רפואי או אחר, המלמד כי במועד עריכת הצוואה המנוחה לא היתה צלולה ו/או כשירה (מטעם רפואי ו/או נפשי) לערוך צוואה.
המערערות אף לא ביקשו מבית משפט קמא למנות מומחה רפואי (פסיכיאטר) לבחינת צלילותה של המנוחה וכשירותה לצוות במועד עריכת הצוואה.
בטיעוניה בפנינו, כבר הקהתה ב"כ המערערות את טענתה לענין צלילות דעתה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, וציינה כי:
"לא התכוונתי לצלילות קלינית של המנוחה אלא שהצוואה... אינה ניתנת ליישום כפי שנכתבה בגלל סתירות" (עמ' 7 לפרו' שו' 7-8).
41. במצב דברים זה, קביעתה של השופטת קמא בדבר הוכחת צלילות דעתה של המנוחה במועד עריכת הצוואה בדין יסודה, ואין מקום להתערב בה.