22. וכך מורים סעיפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים אשר נוגעים לעניינו-שלנו:
5. בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);
(2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן – ערעור מינהלי);
(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן –תובענה מינהלית);
(4) עניין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לעניינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק. (ההדגשה הוספה – א.ש.).
התוספת השלישית מציגה שני סוגים של תובענות מינהליות, כאשר הראשון שבהם, והנוגע לענייננו, הינו: "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה".
פסקה 5 לתוספת הראשונה קובעת כדלקמן:
מכרזים – ענייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, וענייני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין. (ההדגשה הוספה – א.ש.).
וכך נכתב בסעיף 2(א) לחוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק חובת מכרזים):
המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה, לא יתקשרו בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, או לביצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על-פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו. (ההדגשה הוספה – א.ש.).
23. מהוראות חוק אלה עולה בבירור כי לבית משפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז מטעמם של גוף או רשות עליהם מוטלת חובת מכרז לפי חוק חובת מכרזים, ובתוכם קופות החולים. סמכות זו הינה סמכות ייחודית: כל תובענה שהיא "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" של גוף כאמור לא תידון אלא בפני בית משפט לעניינים מינהליים (ראו: מני מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל – חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000" משפט וממשל ו 233, 247 (התשס"א); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני ד 134 (2017) (להלן: ברק-ארז משפט מינהלי)).
24. בניגוד לטענותיה של אסום, המבחן המכריע בקביעת סמכותם העניינית של בתי משפט לעניינים מינהליים הוא דווקא מבחן העילה, ולא מבחן הסעד (ראו, למשל: עע"מ 9660/03 עיריית רחובות נ' שבדרון, פ"ד נט(6) 241, 249 (2005) (להלן: עניין שבדרון); עניין קוטלרסקי, פסקה 15; יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 295, 345 (2015) (להלן: רוזן-צבי); ברק-ארז משפט מינהלי, בעמ' 233; אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי – סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מינהליים 421 (2011) (להלן: שרגא ושחר)). במסגרתו של מבחן העילה, ככל שישנה הוראת חוק אשר מקנה לערכאה שיפוטית ייחודית סמכות לדון בעניין מסויים – הרי שלאותה ערכאה, ורק לה, תהא נתונה הסמכות לדון באותו עניין. באין הוראת חוק כאמור, וכאשר סמכות השיפוט מסורה לפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או לפי חיקוק אחר, לבתי המשפט האזרחיים הרגילים, מבחן הסעד הוא אשר יקבע מהו אותו בית משפט שלו נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה (ראו, למשל: ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, פסקה 4 (2004); עניין קוטלרסקי, פסקה 15; רוזן-צבי, בעמ' 296).