32. באשר ל"צליל" שהתובענה משמיעה – טענותיה של אסום שזורות כללים והלכות מדיני המכרזים לאורכן ולרוחבן; ומטענות אלו נגזרת, בסופו של יום, הזכות הנטענת לסעד הכספי המבוקש על ידי אסום. אסום מציינת אמנם בתובענתה, במסגרת עילותיה, את עוולות הנזיקין השונות ואת דיני עשיית עושר ולא במשפט, אך כל אלה אינם אלא "רעשי רקע" חרישיים אשר מושמעים לצדו של הצליל המכרזי החזק והברור של התביעה כולה. כדי להיווכח בזאת, נשאל את עצמנו שאלה אחת פשוטה: האם אחת מן העילות שתובענתה של אסום קושרת אותן לדיני נזיקין או לעשיית עושר ולא במשפט יכולה להתקיים ולהביא לזכייתה של אסום בהתדיינות, אם כל טענותיה אשר מייחסות לכללית הפרה של דיני המכרזים, תיכשלנה? לשאלה זו לא ניתן להשיב, אלא בלאו מוחלט. ברי הוא, כי עם כישלון טענותיה של אסום אשר נטועות בדיני המרכזים, תובענתה נגד כללית תקרוס תחתיה; ואחרי שידענו זאת, ידענו גם מהו הצליל האמיתי אשר עולה מהתובענה. מדובר בצליל מכרזי מובהק, שאותו יש להשמיע בין כותליו של בית משפט לעניינים מינהליים במסגרתה של "תובענה מינהלית", כהגדרתה בסעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (ראו: פרשת שבדרון, פסקה ז לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז); עניין קוטלרסקי, פסקה ה לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז); וכן אורי גורן בתי משפט מינהליים 345-344 (התשס"ח-2008); שרגא ושחר, עמ' 420-419).
33. אמור מעתה: התובענה שבה עסקינן אינה אלא "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז"; ולאור דברינו דלעיל, הסמכות העניינית לדון בתובעה זו נתונה לבית משפט לעניינים מינהליים.
34. טענה נוספת של אסום היא כי כללית איננה רשות מינהלית אשר סרה לסמכותם של בתי משפט לעניינים מינהליים – זאת, לאור הגדרתה של "רשות" בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. טענה זו תלויה על בלימה. דינה להידחות אף מבלי להידרש למאפייניהן הציבוריים של קופות החולים כגופים דו-מהותיים (על כך, ראו: רע"א 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' אהרן [פורסם בנבו] פסקאות 27-16 (23.10.2017); ע"ע (ארצי) 20139-09-15 מכבי שירותי בריאות נ' קוצ'ינסקי [פורסם בנבו] (26.6.2018); וכן אסף הראל גופים ונושאי משרה דו-מהותיים 94-91 (מהדורה שנייה, 2019)).
35. כפי שכבר אמרתי, סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים מסמיך את בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה מינהלית, וסעיף 2 לחוק חובת מכרזים, שאליו הגדרתה של "תובענה מינהלית" מפנה (כאמור בתוספת השלישית לחוק ופרט 5 לתוספת הראשונה לחוק), מונה את "קופת חולים" כגורם אשר עליו חלה חובת מכרז. הטענה כי בתי משפט לעניינים מינהליים אינם מוסמכים לדון בהפרות של דיני המכרזים המיוחסות לקופת חולים – בשעה שקופות החולים חבות בחובת מכרז מכוח חוק חובת מכרזים, ותביעות שעניינן דיני המכרזים מוגדרות כ"תובענות מינהליות" המסורות לסמכותם של בתי משפט לעניינים מינהליים – לא יכולה אפוא להישמע. פשיטא הוא, כי סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה מינהלית שעילתה מכרז ציבורי החוסֶה בצילו של חוק חובת מכרזים, שכאמור חל על קופות החולים, מעניקה לו את הסמכות ואת הכוח המשפטי לדון ולהכריע בתובענה שעניינה מכרז ציבורי אשר הוגשה נגד קופת חולים (ראו, בהקשר זה: עומר דקל מכרזים כרך שני 406-405 (2006) (להלן: דקל)).