דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ראיותיהם ועדויותיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי במובן זה שעל הנתבעים להשיב לתובעים 2-5 75% מהסכום אותו שילמו, ואילו לתובעת 1 יש להשיב את מלוא הסכום אותו שילמה. להלן נימוקי למסקנה זו.
חלוקת התפקידים החוזית בין הצדדים
17. ראשית אומר, כי מקובלת עלי עמדת הנתבעים לפיה הסכמי ההתקשרות שבין הצדדים אינם הסכמי השקעה אלא הסכמי מכר, על פיהם מכרו הנתבעים לתובעים 2.5% מהפעילות והזכות לרווחים של בית הספר. מסקנה זו עולה באופן ברור מהוראת סעיף 4 להסכמי ההתקשרות.
המשמעות האופרטיבית של ממצא זה הינה כי הנתבעים אינם חייבים להוציא את הכספים ששילמו להם התובעים לצורכי המיזם, והם רשאים להשתמש בכספים אלה כאוות נפשם.
18. שנית, עיון בהסכמי ההתקשרות ובמצגת מלמד באופן ברור שבהקצאת הסיכונים בין הצדדים, הנתבעים הם אלה שהיו אחראים לשיווק בית הספר, ועליהם הוטלה החובה לעשו את כל המאמצים הסבירים הדרושים כדי לגרום לכך שיירשמו תלמידים לבית הספר.
מסקנה זו נלמדת משורה של ראיות:
א. בראש ולראשונה - לשון הסכמי ההתקשרות עצמם. סעיף 7 להסכמי ההתקשרות קובע מפורשות כי:
"מוסכם בזאת כי צדדים א' וב' להסכם זה (הנתבעים – ר.א.) יעסקו בניהול ובהובלת המיזם באמצעות חברת הונסטי יזמות עסקית בע"מ לטובת הקמה וקידום של בית הספר למכירות, הכשרת מנחים מקצועיים, פיתוח והכנת חומרים מקצועיים, הקמת אתר והשקעה בפירסום שיווק הקורסים בישראל באמצעים שונים בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי"
ב. במצגת אותה הציגו הנתבעים בפני התובעים בשלב הטרום חוזי נאמר מפורשות (עמ' 22) כי הנתבעים ינהלו את בית הספר למכירות וכי:
"שיווק בית הספר יעשה בניהול אבי גמבש ומוטי אלוני ובשיתוף המנחים השותפים (צוות חשיבה שיתופי)"
ג. חלוקת תפקידים זו הינה הגיונית בשים לב למיהותם של הצדדים.
מרבית התובעים, פרט לתובעת 1, היו בעת הרלוונטית שכירים במישרות בכירות אצל צדדים שלישיים. כך, התובע 2 הינו עובד חברת מייקרוסופט, והתובעים 3-4 הינם עובדי התעשייה אווירית בתפקידי ניהול. מטבע הדברים מישרות מסוג זה אינן מתיישבות עם מטלות שיווק, אשר דורשות עבודת כיתות רגליים אצל לקוחות פוטנציאליים בשעות העבודה, התכתבויות אינסופיות, ופגישות עימם. במילים אחרות, לא סביר להניח כי תובעים אלה יטלו על עצמם מטלה זו שכן אין באפשרותם למעשה לקיים אותה.
מאידך, התובעים מאורגנים כבר במסגרת הנתבעת 3 ובית הספר "סטארט" לאימון אישי שהיה בבעלותם. הוכח במשפט, שלבית ספר זה יש משרדים, מזכירות, ומערכת שיווק (עמ' 40 ש' 15-20). הנתבעים גם מעורים בתחום האימון האישי אשר נושק ממילא לתחום לימוד המכירות, ויש להם דריסת רגל והיכרות עם השוק הפוטנציאלי ועם הלקוחות הפוטנציאליים. אך הגיוני הוא שעבודת שיווק בית הספר תבוצע על ידי הנתבעים באמצעות הפלטפורמה שכבר קיימת ממילא.
חיזוק למסקנה זו נמצא גם בסעיף 8 להסכמי ההתקשרות בו נקבע כי מערכת ההנה"ח של בית הספר תיעשה באמצעות הנתבעת 3. כידוע, הנה"ח דורשת מינהלה לא מעטה – הזמנות, חשבוניות, קבלות, וטיפול בכספים שמתקבלים. הוראה זו מתכתבת היטב עם המסקנה שעבודת השיווק הוטלה על הנתבעים.
ד. זאת ועוד, גם הנתבעים מודים כי עיקר הנטל של עבודת השיווק של בית הספר הוטלה על כתפיהם. כך, בסעיף 21 לתצהיר הנתבע 1 (הזהה לסעיף 22 לתצהיר הנתבע 2) מודים הנתבעים כי:
"פעלנו באופן נמרץ, וללא הרף, תוך השקעה של כספים ומשאבים ניכרים, לטובת הקמתו וקידומו של בית הספר למכירות. במסגרת זאת, ניהלנו מגעים עסקיים עם לקוחות פוטנציאליים, ערכנו פגישו פרזנטציה ושלחנו הצעות מחיר לגורמים הרלוונטיים"
אמנם נכון, כי בשלב כלשהו התובעת 1 נטלה על עצמה לעשות מאמצי שיווק של בית הספר ואף גרמה לכך שהיו 7 או 9 מעוניינים ברישום לקורס (ר' נספחים 13א' ו – 13ב' לתיק המוצגים, וכן עמ' 16 בש' 20-21). דא עקא, אין בכך כדי לשנות את מערך ההתחייבויות בין הצדדים וחלוקת התפקידים ביניהם. אך טבעי הוא שהתובעת 1 אשר שילמה מכספיה לנתבעים תרצה בהצלחת בית הספר, ולשם כך תנסה להביא נרשמים לקורסים. ואולם, אין בכך כדי לשנות את חלוקת המטלות הבסיסית אשר נקבעה בהסכמי ההתקשרות בין הצדדים לפיה, הנתבעים הם אלה שאחראים לשיווק בית הספר ורישום התלמידים.